במלים המחוברות במקף אין בהן דין מלעיל או מלרע, כיון שהכל נחשב למלה אחת. א) ההטעמה מעל הנו"ן אינה קדמא רגילה, ולא מחשיבים אותה כטעם כלל. והראיה "שמר (קדמא)-לך (זקף קטון) את אשר אנכי" וגו' (שמות ל"ד י"א), שהקריאה "שמר" בקמץ חטוף ולא בקמץ רגיל, כמו שלכאורה היה צריך להיות אם הקדמא היתה נחשבת כטעם. ב) עומדים קצת במ"ם ותו לא.