נדר
מכיון שהחלק של הנדר שנדרת שהבעל לא ישחק עם ההורים אין בו ממש, כי אדם לא יכול לאסור על חבירו דברים שאינם שלו, גם החלק שנדרת שהוא לא ישחק אתך אינו קיים, וכמבואר כיוצא בזה בשלחן ערוך (יו”ד סי’ רל”ב ס”ז). בקיצור, אין כאן נדר ואין צריך התרת נדרים.
נדרתי שלא לעשות משהו מסוים ואני מתחרט על כך (על עצם זה שזה בנדר ולא על הדבר עצמו, בטעות נפלט לי "זה נדר" מחמת כעס). אחרי שנדרתי חשבתי על משהו ששכחתי בזמן הנדר ואם הייתי זוכר לא הייתי נודר על כך (כי מה שאמרתי היה כללי יותר שכולל גם את מה שלא חשבתי עליו ולזה לא התכוונתי) האם זה נקרא פתח להתיר? כיצד בכלל מתירים את הנדר? האם אפשר 3 אנשים פשוטים או שחייב חכם?
– הדרך הפשוטה למצוא פתח וחרטה. ופותחים גם מתוך החרטה.
הנודר צריך להגיע לפני ג' אנשים (א"צ שיהיו ממש ת"ח, אבל צריך שיהיו מבינים ההלכות שלומדים).
ויגלה את הנדר (לפחות) לאחד מהם, ואז ישאלוהו ויענה כדלהלן:
– האם אתה מתחרט על הנדר?
– כן. אני מתחרט.
– אילו ידעת שתתחרט, האם היית נודר?
– לא הייתי נודר.
– מותר לך, מותר לך מותר לך.
ומכאן ולהבא חושבנא טבא.
מאת: פלוני | תאריך: כ״ז בטבת ה׳תשפ״א – ינואר 11, 2021
לא כ"כ הבנתי לפי מה שהרב הביא שאומרים בזמן ההתרה האם צריך גם שימצאו פתח אחרי החרטה או שמספיק רק חרטה ואין צורך בפתח (אם אינני טועה שפתח הכוונה למשהו שלא חשבתי עליו בזמן שנדרתי ואם כן הייתי חושב עליו לא הייתי נודר)
נהגו להחמיר להתיר רק אחר פתח וחרטה.