השאלה אינה ברורה. אם הכהן עומד בתפילת הלחש אינו פוסק כלל לעלות לברכת כהנים, אלא אם כן היה מתפלל עם הש”צ שאז עוקר רגליו בברכת “רצה” לדוכן מברך ברכת כהנים וחוזר לסיים תפילתו. ואם אינו עומד בתפילת לחש, אז בברכת “רצה” עוקר רגליו ועולה לדוכן גם בלי שיזמינו אותו.

נראה שלא יפסיק בשום מקום.

כי ראה בכף החיים סימן בו או כו, שהביא מהאחרונים שכהן הקורא את קריאת שמע, (וכ”ש פסד”ז כמובן) אם אין כהן אלא הוא, מותר לו להפסיק ולישא כפיו, ולא יצא מפני כבוד הציבור. ומשמע שזה דווקא בגלל שהיה אתם אבל אם אינו מתפלל אתם אין בזה כבוד הציבו מה שאינו בא לשם, ועל כך לא יפסיק

המנהג פשוט כדעת מרן לפשוט הידים כשגביהן כלפי מעלה, והכפות כלפי הקרקע. ולחומרא כדאי לזקפן מעט כלפי הקהל.

תפלה בנץ היא הידור הלכתי (ולהרבה פוסקים תפלה אחר כך היא דיעבד), ואילו כהנים אין חיוב והידור הלכתי לשמוע ברכת כהנים, לכן עדיף תפלה בנץ.

בדרך כלל חלון פטור ממזוזה, אלא אם כן הוא גדול ורחב ועשוי למעבר בקלות.
ואם כדי לעבור דרך החלון יש לדלג על קיר שגבוה יותר מעשרה טפחים, הוא פטור ממזוזה גם אם הוא רחב. אבל אם יש לו סולם שדרכו עולם ויורדים וגם הוא גבוה ורחב כנ”ל, הרי הוא חייב במזוזה אע”פ שהוא גבוה מעשרה טפחים (פתחי מזוזות עמ’ רסג בשם האחרונים).

אם הכלי עבר דרך גוי כמו המקרה המבואר בשאלה, הכלי חייב בטבילה, כן מבואר בשו”ע (יו”ד סי’ ק”כ ס”ח ובהגה ובאחרונים שם).

בשר עוף בחלב חשיב יש לו שורש בדאורייתא [כך לשון מרן בב”י סי’ צ”ט ס”ו] וגם תרומות ומעשרות חשיבי יש לו שורש בדאורייתא אפילו בתרומות ומעשרות דרבנן שאינן דגן תירוש ויצהר כיון שיש כאלה תו”מ הם דאורייתא. וא”כ שוים הם, ומ”מ ודאי שיש חומרא בדבר שיש לו שורש בדאורייתא במקום זה יותר מאשר דבר שיש לו שורש בדאורייתא במקום אחר, כמבואר בב”י בדעת הרמב”ם. ע”ש היטב.

ע’ בשו”ע (או”ח סי’ שכ”ח סי”ז) שהביא ד’ דעות בענין זה (והדעה הרביעית מחלקת בין דבר שנסמך למלאכה דאורייתא לדבר שאינו. ע”ש). ולמעשה כתב מרן שהלכה כדעה ג’ שאם יש סכנת אבר מותר לעשות אפילו בלא שינוי ואם אין סכנת אבר יעשה בשינוי. [והיינו אפילו מלאכה שיש בה סמך למלאכה דאורייתא] וע’ בחזון עובדיה ח”ג עמ’ תט”ז ובהערות איש מצליח שבסוף הספר (בסי’ שכ”ח שם).

המנהג המקורי שמוזכר ברמב”ם ומרן הוא שהכהנים מתחילים את יברכך.

והבא”ח פרשת תצוה אות א’ כתב שע”פ הסוד כדאי שהחזן יאמר תיבת יברכך, ושכן הוא שינה את המנהג בבגדאד. אולם באור תורה חשון התש”ן סי’ י”ט כתב שיש לנהוג כמו המנהג המקורי, וכתב שהסכים עמו מרן ראש הישיבה שליט”א. ע”ש.

במשנה ברורה (סי’ קכ”ח ס”ק ל”ז) כתב שאם הכהן שונא את הציבור לא יעלה. (ומקורו מהזוהר והובא בעוד אחרונים). ומשמע שאם שונא רק אחד מהקהל אין בעיה שיעשה ברכת כהנים.

 נראה דלכתחילה אין לעשות כן מפני דברי הרמ”א ביורה דעה (סימן שצ”א) שאסור לאכול בסעודה בליל יארציי”ט ע”ש. ובדיעבד אם קבעו החופה בליל יארצייט, מותר להשתתף ולסמוך על המתירים.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1092).}

מקור הדין שהזכרתם בסי’ קכ”ח סל”ג ועיינתי שם ולא מצאתי ראיה לפסול בנ”ד, כי האומר לאלפי”ן עייני”ן הרי הוא משנה את ההבנה של המלה (אף אם אין הבנה אחרת), אבל האומר יאיר זה בדיוק ההבנה של יאר.

אם הדברים לא ברורים או לא נכונים נשמח לקבל תגובה.