בענין מנהג תונס לכרוע מעט בברכו

אם אפשר להתפלל אחר כך אפילו ביחיד, עדיף יותר, ואם לא אפשר להתפלל פועלים בשעת הדחק כזאת.

אכן יש מנהג כזה אצל בני טריפולי עד היום, וכן אצל בני תונס היה מנהג קדמון כזה, עיין בספר למען ידעו דורותיכם פרק “שבת ואברהם זקן” סעיף י”ט. ושם העלה להלכה שראוי לבטל מנהג זה כאן בארץ שקבלנו הוראות מרן (אה”ע סי’ ס”ב ס”ה) שאין לברך אלא עם ברכת המזון. אם לא במושבים שכולם מטריפולי ששם יכולים להשאיר המנהג שהיה בחו”ל. וע”ע שם במכתבים בסוף הספר סי’ א’.

בכל לוח שנה יש זמן ברכות ק”ש, ואם עבר זמן זה יש לומר את ברכות ק”ש בלא שם ומלכות.
וכל זמן שלא עבר חצות (ג”ז מופיע בלוח) יש להתפלל שחרית, אך אם עבר חצות, יש לחכות לזמן מנחה, ולהתפלל מנחה פעמיים.
לגבי השעה 11, ברכות ק”ש בלא שם ומלכות, ותפלת שחרית יש להתפלל.

כריעה זו הובאה בבן איש חי (ש”א פ’ כי תשא אות י’) בשם חסד לאלפים ומהר”א מני, וכתב שאין לזה טעם לפי הסוד. ע”ש. ונראה בפשטות שהטעם הוא זכר לשכותי כפי שהיה למשה רבנו בשעה שעבר הקב”ה. ולפ”ז אין לחלק בין יחיד לציבור.
ואף אם אין טעם זה נכון, ודאי שאין איסור לשחות ביחיד.

סידור תפילת החודש (ומקורו מליוורנו) הוא הסידור שהיה נפוץ בכל צפון אפריקה כידוע. מכל מקום היום נהגו רוב ככל הספרדים להתפלל בנוסח המקובל כיום, וכן נהג מרן ראש הישיבה שליט”א.
לגבי ההלכות, אין זה קשור למנהגים, כאן בארץ אנו עושים כדעת מרן. אמנם מנהגים שאינם נגד ההלכה, ראוי וכדאי לעשות אותם. (ובימינו יש את קיצור שולחן ערוך שיצא לאור ע”י הישיבה ובו מובאים ההלכות המעשיות בדורנו עם הזכרת מנהגינו, ע”פ דעת מרן הגאון רבנו עובדיה יוסף זצ”ל, הגאון רבי משה לוי זצ”ל, ויבדל לחיים טובים מרן ראש הישיבה שליט”א. ניתן להשיג בחנות הישיבה וכאן באתר)

נכון, אבל זה דוקא בחו”ל, אבל כאן בארץ שלא היה מנהג ברור מתחילה אי אפשר לומר כן, מלבד מקומות שהגיעו לשם רק יוצאי תונס ומרוקו וכיו”ב ששם מתחילה היה מנהג לברך.

אין נפילת אפים בלילה, כמו שפסק מרן בשלחן ערוך (סי’ קל”א ס”ג), ולכן אם ערבית מסתיימת אחרי צאת הכוכבים אי אפשר לעשות לדוד אליך לא לפני עלינו לשבח ולא אחרי.

ולענין נפילת אפים בבין השמשות, כתב מרן הגרע”י זצ”ל בשו”ת יחוה דעת (ח”ו סי’ ז’) להקל. ובתונס נוהגים לעשות רק וידוי וי”ג מידות בלא נפילת אפים. ומכל מקום אחרי ערבית לא פשוט לעשות כן אף אם היא מסתיימת לפני צאת הכוכבים בתוך בין השמשות, כי אחרי שכבר נחשב לילה אולי לא מתאים לעשות נפילת אפים, (וידוע שהאיסור לעשות נפילת אפים בלילה הוא לפי הקבלה), ושב ואל תעשה עדיף.

לענין קימה לרב בשעת נפילת אפים, צריך לקום, ואף שיש ענין לעשות נפילת אפים מיושב כמו שפסק מרן (סי’ קל”א ס”ב), מ”מ מבואר שם באחרונים שאם יש צורך אפשר להקל, וק”ו לצורך חובת קימה לפני תלמיד חכם.

עיין למרן בב”י (סי’ ש”א) בשם הר”ן שגם דברים שאנו מסופקים אם הם מועילים או לא מותרים, ואין חשש משום דרכי האמורי, אא”כ ידענו שאינם מועילים. וכן דעתו בשלחן ערוך (שם סעיף כ”ז). ומכל מקום יש לבדוק שבלחש אין איזה דבר שקשור לעבודה זרה.

לדעת האומרים שאין מחזירין כאשר אין שינוי משמעות אין מחזירין גם בחסרון אות, עיין להמשנ”ב (סי’ קמ”ב סק”ד). אלא שדעת מרן שם להחזיר גם על דברים שאין בהם שינוי משמעות כמבואר בדבריו, וכ”כ בהגהות איש מצליח שם בשם כמה אחרונים, וא”כ לבני ספרד צריך להחזיר על זה. והיום לא נהגו להחזיר, אולי מטעם שאם כן יחזירו אותו בכל כמה מילים ואין לדבר סוף, ואיני יודע אם יש להם על מה לסמוך, לכן אם בענין זה עכ”פ ישמעו לך להחזיר את הקורא, יש להחזירו.

אכן כן מנהג תונס וגם מרוקו ועוד לדלג בית יעקב ושיר של יום בראש חודש, אמנם בסידור איש מצליח הביאוהו ע”פ דברי הבא”ח שגם אצלם היה המנהג לדלג והוא שינה את המנהג.