תיקון קוראים
מזה שכתוב שישמע בשבת בשחרית, מובן שמדובר שטעה שיום חול. ופשוט.
מיהו דווקא בהלכה זו שדילג פסוק אל בוקרא בטעות או שינה משמעות אין הבדל בין חול לשבת.

על פי דברי הירושלמי בכתובות (פרק א הלכה ב): מר רבי אבין [תהילים נז ג] אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי בת שלש שנים ויום אחד ונמלכין ב"ד לעוברו הבתולין חוזרין ואם לאו אין הבתולין חוזרין: עולה שהוא הדין בנוגע לקטן שהגדיל. שאלתי לכ"ת היא האם הדבר גם עוקר דברים שהגדול עשה? לדוגמא, אם העיד האם חוזר הדין? או אם קידש? ועוד הרבה דינים.
מסתבר שהוא הדין לעדות ולקידושין שאם המציאות משתנה מכח עיבור השנה כ"ש שהדין משתנה.
ומצינו כיוצ"ב שמבטלים העדות למפרע בעד זומם (עיין סנהדרין (כ"ז ע"א)