איספנדות
עיין למרן בב”י (סי’ ש”א) בשם הר”ן שגם דברים שאנו מסופקים אם הם מועילים או לא מותרים, ואין חשש משום דרכי האמורי, אא”כ ידענו שאינם מועילים. וכן דעתו בשלחן ערוך (שם סעיף כ”ז). ומכל מקום יש לבדוק שבלחש אין איזה דבר שקשור לעבודה זרה.
אני חזן בקהילה חדשה בנוסח תוניסאי. אני מעלה שביעי עד המפטיר, לא מסיים את הפרשה ואחר כך משלים בקריאה של המפטיר, קדיש, וחוזר על הקטע הזה למפטיר שקורא ההפטרה בלי קדיש. ככה נהגתי אצל אבא מזמן שאני קטן וכך ראיתי בכל בתי כנסיות של התוניסאים. יש אנשים מתווכחים אתי על זה ואין לי מה להראות להם. האם יש מקור לזה?
כך נהגו בתונס ובעוד מקומות לחלק עליית שביעי לשתי עליות, אחת נקראת 'סמוך' ואחת נקראת 'משלים'. ראה בספר עלי הדס (פרק ו' אות י"ז). ואין במנהג זה כל פקפוק. ואם יש למישהו טענה, שיאמר טענתו ונעיין בדבריו.
מאת: פלוני | תאריך: י״ג בניסן ה׳תשע״ו – אפריל 21, 2016
פעם שאלתי את מרן פה"ד נר"ו והשיב שכנראה הטעם שחששו שבתוך השבעה היה אחד פסול שדינו שאינו עולה למניין שבעה.
טעם זה מופיע בספר עלי הדס שציינתי, ולא ראיתי לנכון להאריך בתשובתי.