איספנדות
עיין למרן בב”י (סי’ ש”א) בשם הר”ן שגם דברים שאנו מסופקים אם הם מועילים או לא מותרים, ואין חשש משום דרכי האמורי, אא”כ ידענו שאינם מועילים. וכן דעתו בשלחן ערוך (שם סעיף כ”ז). ומכל מקום יש לבדוק שבלחש אין איזה דבר שקשור לעבודה זרה.
הרמ"א בסיצן תרצ"א הביא דעת הר"ן דיש להאריך בויו דויזתא היינו בקריאתה. האם הכונה להאריך בהברת הויו או בתנועת הפתח והאיך יקיים הטעמה על הזין כדין אם יאריך בויו
יאריך בוי"ו של ויזתא, וגם יטעים בזי"ן כי התיבה מלעיל. ואין זה סותר לזה