בתפילה וקריאת התורה חייבים לבטאות את האותיות והמילים כהלכה. וכן מפורש בזוהר הקדוש שאותיות התפילה צריכות להיות בשלימותן. וכן מבואר בכל הפוסקים שאין להחליף אות באות. ולכן חייבים לומר וא"ו בקיבוץ שפתיים כמו W האנגלית. וכן דעת מרן הגר"ע יוסף זצ"ל.
לצערנו בכמה מגלויות אירופה וגם בחצי ארץ ספרד שכחו את הוא"ו המקורית והחליפו אותה בבי"ת הרפויה (מחמת השפעת השפה המקומית). וזה כבר מזמן הראשונים כמלאכים ז"ל. (שלא כמו שיבושים אחרים שנשתבשו בה רק בדורות מאוחרים כמו הצד"י-טסד"י, חי"ת-כי"ת וקמץ אוֹ).
על כל פנים בדורנו שזכינו לקיבוץ גלויות, היו צריכים כולם לקבל את האמת ממי שאמרה, אמנם מה נעשה לדורנו היתום, שבמקום שהיודעים ילמדו את שאינם יודעים, נהפוך הוא, ורוב ילדי עדות המזרח נטשו מסורת אבותיהם המדויקת ואצו רצו ללמוד המבטא המשובש השורר בארץ (לעת עתה בלבד, עד ביאת גואל צדק).
כבודו יהיה חזק ולא יבוש לבטא האותיות כהלכה לכבוד השם יתברך.
לעניין מי שאינו מבטא כהלכה, אם הוא אינו יודע, עליו נאמר ודילוגו עלי אהבה. אבל אם הוא יודע ולא איכפת לו, חסר לו יראת שמים.