תיקון קוראים
מזה שכתוב שישמע בשבת בשחרית, מובן שמדובר שטעה שיום חול. ופשוט.
מיהו דווקא בהלכה זו שדילג פסוק אל בוקרא בטעות או שינה משמעות אין הבדל בין חול לשבת.

זאת אומרת שאפילו היו מחליטים שמשתחוים לדגל היה מותר כיון שרק מתכוונים לכבוד והערצה?
עיין במסכת סנהדרין דף סא עמוד ב' שורה אחרונה, אלא דחזנא (=שראה) אנטרטא והשתחוה לו, אי קבליה עליה באלוה מזיד הוא, ואי לא קבליה באלוה, לאו כלום הוא. ופירש רש"י ואי לא קבליה עליה באלוה, אלה לכבוד המלך השתחוה לו,לאו כלום הוא דהא לא איכוין לשם עבודה זרה. עד כן לשונו.