נדר
מכיון שהחלק של הנדר שנדרת שהבעל לא ישחק עם ההורים אין בו ממש, כי אדם לא יכול לאסור על חבירו דברים שאינם שלו, גם החלק שנדרת שהוא לא ישחק אתך אינו קיים, וכמבואר כיוצא בזה בשלחן ערוך (יו”ד סי’ רל”ב ס”ז). בקיצור, אין כאן נדר ואין צריך התרת נדרים.
בעבר הוצרכתי לעשות התרה של שבועה שנשבעתי, ובהתייעצות עם רב הלכתי לשלושה אנשים ואמרתי להם את ה"פתח", דהיינו דבר שאם הייתי יודע אותו לא הייתי נשבע. והם אמרו לי "מותר לך" וכו'. דא עקא, שאינני זוכר אם אמרתי להם שאני מתחרט מעיקרא על השבועה (בפועל התחרטתי, אבל אני לא זוכר אם אמרתי זאת להם). האם ההתרה חלה, או שיש לעשות התרה מחודשת? אציין שהדבר קשה לי, משום שמדובר בנושא אישי.
על פי הדין ג' אנשים צריך שיהיו מבינים בענייני נדר. ואם הרב שמע הפתח והשתכנע שזה נכון, ואמר לך שתלך להם ושעל פי הוראת הרב יוכלו להתיר, אפשר אולי לסמוך על זה. מן הדין חרטה בלי פתח או פתח בלי חרטה, יועיל. אבל כתוב בהלכה שהיום אין סומכין על זה כי יש פתח שלא יועיל ועושים פתח מתוך חרטה. כמבואר בשלחן ערוך יורה דעה (סימן רכ"ח סעיפים א-ז). וכדאי לחזור לרב ולהתייעץ איתו שנית.