מעלת לימוד זוהר בליל הברית

כל זמן שקוראים לו ועונה, עדיין נחשב תקון כרת.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1112).}

אין לי שום ספק שמדקרות החרב שציינת בשאלתך, הן הן מדקרות חרבו של היצר הרע, הוא היצה”ר הוא השטן והוא מלאך המות, אשר צר לו בלימודיך הטובים, ולכן מנסה בתרמית להרפות אותך מלימודך ע”י העצבות והדכדוך, ולהוציאך קרח מכאן ומכאן ח”ו.

– אבל לא תאבה לו ולא תשמע אליו! וכי יש בן אנוש שיכול לומר מה עדיף לפני הקב”ה, האם לימוד בעיון היטב, או לימוד שטחי ומרומה של כל הש”ס?! וכל החשבונות הרבים על הלימוד העתיד במתיבתא דרקיעא אל תחוש להם כלל ועיקר, ובהדי כבשי דרחמנא למה לך?

אנא חוס על נפשך, והמשך בלימודיך בהתמדה ובעיון כפי שהורגלת, במקום ובאופן שלבך חפץ, שכך הוא רצון ה’ יתברך. ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, מנה אחת אפיים. והלואי ירבו כמותך בישראל.

כאשר אדם לומד דקדוק כדי להבין פסוקים, וכל שכן אם הוא מפרש את הפסוקים ע”פ הדקדוק כרש”י וראב”ע ושאר מפרשי התורה, ודאי שזה לימוד תורה גמור. אבל מי שלומד דקדוק באוניברסיטה וכיו”ב ואינו משייך כלל את הדקדוק לתורה, מסתבר שאין זה נחשב לימוד תורה.

לצערנו לא נוכל להעביר את השאלה למרן שליט”א, אך מצאנו התייחסות שלו בעבר לנידון כעין שלכם, וכדלהלן:

הנה המנהג לא לאכול דגים בר”ח ניסן אינו נפוץ בכללות העדה התוניסאית, ובדקתי בספר עלי הדס ולא הביא כלל מנהג זה, וכן שאלתי את ידידי הרב תומר בוכריץ שליט”א (מח”ס למען ידעו דורותיכם על מנהגי תוניסיה) וגם הוא אינו מכיר מנהג זה. וכנראה זה היה נהוג בכמה משפחות, וכמו שיש עוד מנהגים כאלו שאינם נפוצים אצל כולם רק אצל כמה משפחות. ואמר לי ידידי הנ”ל שכנראה טעמם כמו ראש השנה שיש מנהג לא לאכול דגים כי יש בהם סימן לא טוב, ויש דמיון בין ר”ח ניסן לראש השנה שבשניהם באים כל הילדים לבית (למנהג הבסיסה אם אתם מכירים…), וגם היה מנהג בעבר שלא להכניס אף אחד לבית בשני הימים הנ”ל.

ולגבי המנהג לא לאכול דגים בראש השנה שהוא מנהג מוכר וידוע לא רק אצל התוניסאים, כתב מרן ראש הישיבה שליט”א בגליון בית נאמן (מס’ 180 אות י’) שכאשר חל ראש השנה בשבת יש לאכול דגים, ואין לחשוש למנהג זה. ע”ש. וכל שכן למנהג שהזכרתם שלא לאכול דגים בר”ח ניסן שהוא מנהג פחות נפוץ כנ”ל שלדעת מרן ראש הישיבה שליט”א כאשר חל בשבת יש לאכול דגים.

ברכה והצלחה.

כמו כל יהודי המזרח, הצטיינו יהודי תוניסיה (גם החילוניים שבהם) באמונת חכמים פשוטה ובכבוד עמוק לדת. היתה להם פשטות וישרות, אבל קשה להגדיר קווים עיקריים או דרך מסויימת בעבודת ה’ שהיתה להם, הם עשו מה שצריך – קמו בבוקר התפללו שחרית ולמדו תורה מעט, אח”כ אכלו משהו ויצאו לעבודה ומשם לבית הכנסת ולבית, וחוזר חלילה כל יום. אם רצונך לטעום משהו מזה, קח את הספר “דרכי משה” של ר’ כלפון משה הכהן זצ”ל (ערוך על סדר פרשיות התורה), ולמד בו על הפרשה מידי שבוע.
בנוגע למשנתו של הרב קוק זצ”ל – הוא היה הרב הראשי לישראל ומגדולי הדור בזמנו, והשפעתו היתה רבה על כל יהודי התפוצות, אך ככל הידוע לי לא היה שום קשר מובהק בינו ליהודי תונסיה, ולא בין יהודי תונסיה לבינו. ההתיחסויות של הרב קוק לפניות של רבני תונסיה ולהיפך, הגיעו בעקיפין ע”י תיווך מכלי שני ושלישי בלבד. (והמדובר על תכתובות בדברי תורה ולא בהשקפה. כי כמדומני ספרי ההשקפה של הרב קוק לא הגיעו לידם כלל).
בנוגע לתקומת ישראל בארצו, כרוב הרבנים גם רבני תונסיה ראו זאת בחיוב רב (אולי לזה התכוונת שהם אחזו בתורת הרב קוק), ועודדו מאד את העליה לארץ. אך הם התנו את העליה בשמירת מצוות מלאה כמו בחו”ל. לאותם אנשים שחשבו שאולי ייחלשו ברוחניות מחמת העליה – המליצו הרבנים להשאר בחו”ל ולא לעלות (הדברים מתועדים בספריהם, אך לא כאן המקום להאריך ולפרט).
לנו יש הרבה מה ללמוד מהתמימות והאמונה של אבותינו בתונסיה, גם מהאנשים הפשוטים שבהם, מיראת השמים האמתית שלהם, מההידור במצוות שנהגו בהם. והלוואי יגיעו מעשינו למעשי אבותינו.
עלה והצלח!

בודאי שאפשר.

אם אתה רוצה ספר מנהגי ג’רבא על החגים, יש לך את הספרים היקרים “למען ידעו דורותיכם” שכתב הרב תומר בוכריץ שליט”א, בהם אסף את כל המנהגים הידועים מפי חכמים ומתוך כל ספרי חכמי ג’רבא. אפשר להשיג אותם בחנות הספרים בישיבה, וכן אצל המחבר הי”ו מס’ פלאפון: 0527927855

ומנהגי ג’רבא בימים רגילים לא ידוע לי על ספר כזה, רק בקיצור שלחן ערוך של הישיבה מביא פעמים רבות (אולי רוב הפעמים) את מנהגי ג’רבא, וכן בסידור של הישיבה מובאים מנהגים רבים, וכן בסידור “אנא בכח” שיצא ע”י מכון ממלכת כהנים.

א. זו חצי מעלה. הלומד בלחש משכח תלמודו מהר. ולענין זה מועיל הלימוד בקול.

אך לימוד בנגינה מעורר את הלומד ומטעים את הנאמר, ועל ידו זוכר את לשון המאמר בצורה ברורה יותר ולאורך זמן.

ב. הניגון צריך להיות כזה שמטעים את פיסוק המאמר.

מרן ראש הישיבה שליט”א בספר סנסן ליאיר (עמ’ שצ”ו) האריך בזה והביא שכן מנהג תונס לקרוא בלא טעמים, והביא חלק מהמקורות שהבאתם, ובכל זאת כתב שם שמצוה לקרותה עם טעמי המקרא, וכתב שם שמר אביו מרן האיש מצליח זצ”ל שינה את המנהג גם בתונס וקרא עם טעמי המקרא. ע”ש. והעולה מדבריו שאמנם אין חובה לשנות ויש על מה לסמוך, אבל כדאי וראוי לקרוא עם טעמים.

יישר כח! יה”ר שתתמיד בזה ותעלה מעלה מעלה.

כדאי שתוסיף גם זמן ללימוד הלכה למעשה, ועשה חיל בע”ה.