בפעלים, כשלמ"ד הפועל היא האות ה"א, כגון: עשה קנה וכדומה, כשהם באים בצורת רבים ונסמך, מקובל שהה"א נהפכת ליו"ד כמו "עושי דברו".
והנה בפרשת ויגש (פרק מו פסוק לב) כתוב: "והאנשים רעי צאן", כצורה המקובלת, ואילו סמוך ונראה לזה (פרק מז פסוק ג) נאמר: "רעה צאן עבדיך", בה"א, אע"פ שהוא לשון רבים. וכמדומה שישנן דוגמאות כאלה למכביר בתנ"ך. מה פשר השינוי? (ואכן ראיתי במנחת שי שהעיר בזה, אך שוייה כהלכתא בלא טעמא שכך הוא ע"פ המסורת).