איספנדות
עיין למרן בב”י (סי’ ש”א) בשם הר”ן שגם דברים שאנו מסופקים אם הם מועילים או לא מותרים, ואין חשש משום דרכי האמורי, אא”כ ידענו שאינם מועילים. וכן דעתו בשלחן ערוך (שם סעיף כ”ז). ומכל מקום יש לבדוק שבלחש אין איזה דבר שקשור לעבודה זרה.
מה הם הכללים של "במקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להקל"? למשל, יש מנהגים שבהם דווקא מצדדים לברך (כמו יום טוב שני של גלויות וכיוצא בזה) ומנהגים (למשל ברכה על הלל של ראש חודש) שמצדדים שלא לברך. ולגבי עניית ברוך הוא וברוך שמו בברכה שיוצאים בה ידי חובה (או אמירת ומצליח אחרי ברכת הגפן בחופה לפני שהשתייה), האם גם זה נחשב מנהג שלא אומרים בו ספק ברכות להקל.
יום טוב של גליות אין בו שום מחלוקת אלא דינא דגמרא רק לגבי בן חו"ל שבא לארץ ישראל בזה יש אומרים שאין צריך לעשות יום טוב שני של גליות אבל המנהג כדעת מרן ועוד שצריך לעשות ובזה אין אומרים ספק ברכות להקל
ולגבי הלל בראש חודש בארץ ישראל לא נהגו לברך ולכן גם אלו שנהגו לברך בחו"ל כאן בארץ ישראל אין להם לברך
ולגבי שאר דברים הכלל הוא דבר שיש לו יסוד אמיתי בהלכה ויש מנהג ברור לא אמרינן ספק ברכות להקל