קדמא וזקף קטן
מלרע כמו שכתבת באפשרות השניה
בפרשת ראה (פרק יב פסוק א) למה המילה "לך" לא כתובה בלמ"ד קמץ וכ"ף שוא כי המילה היא במילה טרחא ולפני זה יש תביר וזה כדין הפסק גדול, כמו שמצינו בבמדבר (פרק ט פסוק ב) המילה "פסח" הפ"א בקמץ אף על פי שיש טרחא.
הן אמת שטרחא שאחרי תביר מפסיקה יותר מהתביר שלפניה, כמו "אשר אנכי מצוך היום", מכל מקום אין לה דין אתנח וסוף פסוק. ומה שהבאת מהפסוק "ויעשו בני ישראל את הפסח", זה יוצא מן הכלל, ויש לזה טעם ואיני זוכרו כעת.
מאת: פלוני | תאריך: ג׳ בסיון ה׳תשע״ה – מאי 21, 2015
אם אפשר למצוא הטעם ולפרסמו אשמח לדעתו. עוד דוגמא כנזכר לעיל דברים (יג ה) " אחרי ה' אלקיכם תלכו וכו' " המילה בצירי ולא בשוא נע והוא בטרחא אחרי תביר.
רבנו שאול הכהן זצ"ל בספר לחם הביכורים (דף קט"ו) הביא דברי הרשב"ץ בספר יבין שמועה שנשתנה לדרוש ממנו גזירה שוה במועדו במועדו מתמיד. ובספר לחם הביכורים הנדפס מחדש (עמוד תפ"ט) כתב מרן ראש הישיבה שליט"א שכוונתו שמלת במעודו נפרדת כאילו היא פסוק בפני עצמו ללמוד אותה בגזרה שוה מתמיד ושוב הביא שם טעם הפשט מכיון שאין אתנח בפסוק זה הטרחא שהיא המפסיקה ביותר בפסוק זה דינה כאתנח. והביא דוגמאות והביא גם בשם הרב אמת ליעקב שהוא כלל גדול עיין שם באורך.
ועל כל פנים הדוגמה שהביא כבודו מהפסוק "אחרי ה' אלוקיכם תלכו" שהלמ"ד במלה תלכו בצירי ולא בשוא נע נראה לי שזה שייך לא דווקא באתנח אלא גם בטעמים מפסקים פחות כטרחא וכיוצא בזה