האם מותר לבקש מהמלאכים?

הנני עונה כאחת על שתי השאלות האחרונות, ואקוה שיספיק לנו בזה לסיים את הדיון.

מה שהביא בשם ר’ חיים מוולאז’ין. הנה עד שמביא מדבריו להחמיר, אדרבא יביא ממנהג כל ישראל זה מאות שנים לומר ברכוני לשלום וכו’. וגם הגר”ח מוולאז’ין לא הקהיל קהילות ומחה בפומבי על איסור ע”ז שעוברים העם באמירתם זו. וכן החת”ס סי’ קס”ו המצויין בדבריך, אף שיישב שיטת מהר”ל מפראג שהחמיר בענין זה, אבל העיד שלמעשה הוא עצמו אומר עם הציבור פזמון מלאכי רחמים וסליחה, והן אל כביר לא ימאס. ע”ש. ומה שטענת עלי ממה שאמר הגר”ח מוולאז’ין שאין למלאכים בחירה, אינה טענה עלי, אלא אדרבא תקשה עליו מהגמרא בכמה מקומות שהבאתי בתשובתי הראשונה דמוכח שיש להם בחירה. ובאמת דברי הגר”ח מוולאז’ין הנ”ל לא נכתבו על ידו ממש, אלא מכתבי התלמידים ששמעו מפיו, ולא ייבצר שיש בהם אי-דיוקים, ולכן אין לבנות עליהם בנין.

ומה שהביא כת”ר בשם הרמב”ן (שמות כ’ ג) שיש איסור ע”ז בפנייה למלאכים אע”פ שמודה שהכח הגדול לקב”ה, כמדומה שלא העתיק דבריו נכונה, וזו לשונו שם: יאמר שלא יהיה לנו בלתי ה’ אלהים אחרים מכל מלאכי מעלה ומכל צבא השמים הנקראים אלהים… והיא מניעה שלא יאמין באחד מהם, ולא יקבלו באלוה, ולא יאמר לו אלי אתה. ע”כ. ודבריו אינם צריכים פירוש, שאינם מכוונים כלל לענין שאנו דנים עליו.

ומה שהוספת אח”כ לציין לדברי הרמב”ן בדרשת תורת ה’ תמימה, הנה גם שם (במהדורא שלפני פרק ט”ז) לא כתב כלל שיש איסור ע”ז בפניה למלאכים, אלא במי שעובד למלאכים בחשבו שיש להם יכולת, או להיותם מליצים בינם ובין האל (ואיסור זה כבר נזכר ברמב”ם פ”ה מהל’ ע”ז ה”א), ורק אח”כ הוסיף: “ונראה שאפילו להתפלל להם על דרך זה אסור לנו כמו שאמרו בהגדה” (וכאן ציטט מן הירושלמי שהעתקתי בתשובתי הראשונה). ולפ”ז אסור לנו לומר מיכאל שרא רבא קום ובעי רחמין וכו’. עכ”ל. ובודאי שגם לדעת הרמב”ן אין בזה איסור ע”ז גמור, וכפי שנראה גם מלשון הירושלמי שאינו איסור ממש. ועכ”פ בזה מנהג העולם זה מאות שנים דלא כהרמב”ן, וכמדומה שזולתו לא מצאנו בראשונים ובפוסקים (עד מהר”ל מפראג) שהזהירו על אמירת סליחות מעין אלו, אע”פ שבודאי היו נפוצות בימיהם. בכל אופן גם אני לא נדרשתי ולא הכרעתי למעשה בנושא זה, רק ציינתי בתשובתי הראשונה (כתוספת לעיקר התשובה) שמצינו כבר בתורה (לפי חלק מן השיטות) שפנו אל המלאכים בבקשת עזרה גמורה. ותו לא.

ומה שסיימת שאינך שואל אם מותר [לומר “התכבדו מכובדים”], אלא שואל אם יש יישוב למנהג – הנה אין זה מנהג בעלמא לומר כן, אלא הוא דין הגמרא, ויישוב טוב לגמרא כבר קבלת בתשובתי הראשונה. וכעת הנני מוסיף לבאר שגם לדברי הרמב”ן ודעימיה שציינת, אין כאן תפלה אליהם שירפאו אותו וכיו”ב, אלא בקשה מהם שימתינו לו, ובזה בודאי אין בית מיחוש גם לשיטתו, דלא גרע מאדם שמבקש כן מחברו. [ורק לדברי הגר”ח מוולאז’ין שאין למלאכים בחירה כלל לא מובנת עניינה של בקשה זו, אבל אין זו קושיא על הגמ’, אדרבא היא קושיא עליו מהגמ’ וכאמור, וייתכן שידחוק לפרש הגמ’ כמו שכתבתי בתחילת תשובתי הראשונה שבקשה זו אינה אלא דרך כבוד ודרך ארץ בעלמא].