נדר
מכיון שהחלק של הנדר שנדרת שהבעל לא ישחק עם ההורים אין בו ממש, כי אדם לא יכול לאסור על חבירו דברים שאינם שלו, גם החלק שנדרת שהוא לא ישחק אתך אינו קיים, וכמבואר כיוצא בזה בשלחן ערוך (יו”ד סי’ רל”ב ס”ז). בקיצור, אין כאן נדר ואין צריך התרת נדרים.
אם נדרתי לא לדבר מה עושים ? איך נחשב נדר צריך להגיד ממש בקול או מספיק בלב? דימיינתי שאני הולכת למקום מסויים ןאני עלולה לחשוב על נגיד נדר שלא לדבר או משהו זה נחשב?
אין דין נדר על מחשבה רק על דיבור, כמו שפסק מרן בשלחן ערוך (יו”ד סי’ ר”י ס”א).