הנצחת תורמים ממהדורא ראשונה
אין חיוב לחזור על התורמים, וכך נהוג בכמה ספרים.
(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1113).
בס"ד שלום רב לכת"ר שאלתי לגבי כללי הכרעה בהלכה בכתובות דף פד: יש דעות בגמרא לגבי כלל שאומר הלכה כרבי עיקבא מחברו שם מוזכר הלכה מחברו אך לא מרבו למרות שיש דעה שאומרת אף מרבו אך רוב הדעות שם אחרת(לא ראיתי ראשונים שאומר שהלכה כמותו גם מרבו) בכל מקרה אם הלכה מחברו ולא מרבו אזי למי מדובר הרי במחלוקת רבי עקיבא רבי אליעזר רבו הלכה כרבי עקיבא כי רבי אליעזר שמותי(שבת קל.ועוד) אזי הכלל לא חל על רבי אליעזר וגמרא שם בכתובות אומר שרבי טרפון נחשב כחברו ולא רבו (שאמרו במקום אחר היה בתחילה רבו נעשה חברו).ולגבי רבי יהושע שאמור להיות רבו של רבי עקיבא אך ראיתי במחלוקת בברכות דף כח: בין ר"ג רבי יהושע ורבי עקיבא נפסק ברמב"ם,מרן בכסף משנה בהלכות תפילה פרק ב הלכה א ובשולחן ערוך שהלכה כרבי עקיבא וההסבר של מרן בכסף משנה כי ר"ג ורבי יהושע חלוקים על רבי עקיבא כל אחד מטעמו ולכן אין זה יחיד מול רבים וההלכה היא כרבי עקיבא מחברו ראשית איך? הרי רבי יהושע הוא רבו ראיה הסיפור עם ר"ג לגבי קידוש החודש בר"ה דף כה. מתייחס לרבי יהושע כרבו "רבי תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני" שנית אזי על מי חל הכלל הנ"ל או שלא חל בכלל?
באמת מסקנת הגמ’ בכתובות דהלכה כר”ע נגד חברו ולא רבו לכל הלישנות (לבד מר”ל נגד ריו”ח – ומסתמא נקטי’ כריו”ח).
ולגוף הקושיא, יפה דקדק כת”ר נר”ו, ועמד בכלל זה באורך הרב שדי חמד בכללים (כלל ה’ סי כ’), והביא דברי הכ”מ הנ”ל והאריך בזה דר’ יהשוע לא נחשב רבו רק תלמיד חבר ולכן פסקו נגדו (והביא כמה אחרונים שכתבו אחרת וגם הביא דהכ”מ עצמו משמע מדבריו להיפך)ומסקנתו שם כנ”ל דר’ יהשוע לא נחשב רבו ושכ”כ נהר”י קורקוס, עש”ב.
מאת: פלוני | תאריך: ז׳ בכסלו ה׳תשפ״ב – נובמבר 11, 2021
בס"ד בהמשך לשאלה כפי שכת"ר רושם שהכלל הלכה כרבי עקיבא מחברו ולא מרבו יתכן וחל רבי טרפון אך שם לא נפסק כרבי טרפון ונאמר שם שהוא חברו אזי איך? אולי כוונת הרב שמדובר בתקפות שונות שבתחילה היה רבו,? וכן שאלה לגבי הכלל (הלכה כרבי עקיבא מחברו ולא מרבו) חל ר"ג הרי במחלוקת בברכות דף כח: כנ"ל בשאלה החולקים הם ר"ג רבי יהושע ורבי עיקבא נפסקה ההלכה כרבי עיקבא ולא ר"ג אזי איך והאם למרות זאת הכלל חל גם על ר"ג ?
אבל מכמה ראשונים משמע דס”ל דר”ט רבו היה [וצ”ל דס”ל דהלכה גם בסוגיא בכתובות כר”ט] – ע’ תוס’ ע”ז (דף מה ע”א) ד”ה אמר. ובס’ הכריתות (שער א’ אות ב’), וע’ בש”ך חו”מ (סי’ כ”ה ס”ק י”ד אות ג’ בסופו) שמסתפק בזה.