יד סולדת בו.

מסתבר שיכולות לאכול מהטעם שכתבת, ובפרט שבעיקר הדין נראה שמרן הגרע”י זצ”ל חולק. עיין חזו”ע שבת ח”ב(עמ’ שצ”ד בהערה).

גם תפוזים ורימונים אם רוצה לאכלם מיד פשוט שמותר לקלפם, ורק אם רוצה לאכלם אחר זמן רב אסור. [תותים דינם קל יותר ואפי’ רוצה לאכלם אחר זמן רב דעת המנוח”א דשרי כמ”ש בספרו שם (פי”ז סי”ב)].

ובבוטנים אסור לקלף אפילו ברוצה לאכלם מיד, אם מקלף הרבה. ע”ש.

עיינתי בזה ואף התייעצתי עם חברים מקשיבים, ונראה מדבריו למעלה שאוסר בזה ומתיר רק בצירוף שאח”כ הוא מרכך את הטחינה.

ובהערה יש מקום לומר שמיקל אפילו בלא שמרכך אותה, כי מ”ש לצרף שאח”כ מרכך זה רק לבאר דברי החזו”א. ע”ש. אולם בנדון שלכם שאתם רוצים דוקא שיהיה סמיך נראה שלא שייכת הסברא שעליה סמך בעיקר בהערה שם שאינו מתכוון לייפות.

ובלא”ה יש לדעת שפוסקים רבים חולקים על הרב משה ומחמירים ואוסרים לעשות טחינה סמיכה. ואכמ”ל.

דעת מוה”ר הגר”מ לוי זצ”ל לברך על הוופל שהכל (גם אם אינו מצופה), כי לדעתו הרקיק העשוי ממיני הדגן לא בא להטעים אלא להחזיק את הקרם. וכן דעת מרן ראש הישיבה שיבלחט”א.

ודעת מרן הגרע”י זצ”ל לברך על הוופל מזונות, מפני שסובר שגם הדגן שבו ניתן לטעם (שילוב של קרם עם דגן).

– לא היה צריך כת”ר להרחיק נדוד עד מסכת כריתות, כי הסוגיא הזו  מופיעה גם במקומה במסכת שבת דף ק”ה ע”א, ובודאי לא נעלמה מעיני קדשו של מורנו הגר”מ צלוי זצ”ל.

– אמנם אילו היתה סוגיא זו נוגעת בעניני חצי שיעור אם אסור מן התורה, בזה אכן היה מקום לדייק ממנה כנגד חידושו, אבל הרי אינה עוסקת בזה כלל, ולכן אין לה מניעה להשתמש שם בלשון מושאל “חצי שיעור”, גם אם אין זו ההגדרה המדויקת לענין הא דחצי שיעור אסור מן התורה.

לכאורה גם גוף הלימון הוא תבלין בסלטים וכיוצ”ב שחותכים אותו חתיכות קטנות של לימון ליתן טעם במאכל, ולכן שם פרי עליו (לתרומות ומעשרות) וי”א אף לענין ברכת הנותן ריח טוב בפירות ) עיין בשו”ת יבי”א ח”ט (חאו”ח סימן ק”ח אות ק”ו) ובחזו”ע תרומות ומעשרות עמוד קכ”ד)ודו”ק,

אולי הם לא כ”כ דקים

מוה”ר מנוחת אהבה זצ”ל אסר בזה משום דהוי גרמא ולא איסור תורה (עיין מנוחת אהבה חלק ב’ פרק ט’ הערה מספר 57) ומוה”ר חזון עובדיה זצ”ל (חלק ד’ עמוד רפא) כתב להקל בזה כיון שאין בזה יותר מגרמא. עיין שם. וביאור מחלוקתם שמוה”ר מנוחת אהבה זצ”ל סביר ליה שגרמא אסורה בשבת כמבואר בדבריו (בחלק ב’ פרק א’ סעיף י”ג ובהערה שם). ומוה”ר חזון עובדיה זצ”ל כתב בכמה מקומות שמעיקר הדין יש להקל בגרמא בשבת. ולכך כאן שאין האיסור ברור כל כך שהרי נעשית המלאכה מאליה אין לאסור בזה.

לא, כיון שברכת בורא מיני מזונות פוטרת גם אוכלים שצריך לברך עליהם שהכל (ברכת ה’ חלק ב’ פרק ג’ הלכה ב’).

זו שאלה כללית בהנהגה ואיני יכול לענות בזה.