פרשת נשא
לא הבנתי מה שכתבתם שאנו קוראים לציון מקום קודשים. מכל מקום זה נכון שבדרך כלל אומרים קדשים בקמץ רחב, וכאן הוא יוצא מהכלל.
האם יש טעם בקבלהלכך שהאותיות ב(גד) כפת נבחרו להיות כפולים בעלי דגש קל (וחזק) כלומר שלכל אדם ניתן לבטאם הן דגושים והן רפוים "בהבדל בולט" ביניהם [כגון ב דגושה וב' רפויה].משא"כ שאר האותיות (מלבד הגרוניות) שניתנים לקריאה רק באופן אחיד (בזה גופא רגיל או דגוש חזק להכפלת האות אך "אין כל כך הבדל" בין דגושה לרפויה זה שייך בעיקר לדקדקנים )האם כתוב טעם בזהר או בספרי הסוד?
האותיות הוזכרו בזוהר רעיא מהימנא פרשת פנחס, ומבואר שם שיש ענין באותיות אלו לפי סודות מסויימים. ע”ש. [ושם הוזכר בג”ד כפר”ת כי גם האות ר’ היה בה דגש קל בעבר ונשכח בדורות האחרונים]. אבל אין לי עסק בנסתרות, תוכלו לעיין שם אולי תמצאו את הטעם ע”פ הסוד.