התמודדות עם מחשבות טורדניות

הקשית לשאול.

אדם שבא לעבוד את ה’ צריך שני דברים: א. עבודה עצמית. ב. תפילה. הנקודה הראשונה היא עולם מלא מה לעשות ואיך לעשות ומה ועל מה לעבוד וכו’, אבל הנקודה השניה היא פשוטה מאוד לדבר עם הקב”ה באמונה פשוטה (בפרט מי שנמצא במיצר מרגיש יותר בקלות קרבתו יתברך), ולבקש ממנו להתגבר על היצה”ר ולהצליח בעבודת ה’, וה’ קרוב לכל קוראיו באמת.

ומאידך אין להזניח את הנקודה הראשונה, יש לקרוא ספר מוסר שמדבר אל לבך ולנסות בכל דרך אפשרית להתקדם ולו במעט בעבודת ה’ ובהתגברות על היצה”ר.

ולענין נשיאת אשה ג”כ יש לעשות השתדלות במה שצריך ע”מ למצוא את הזיווג, אך בעיקר להתפלל כנ”ל. ובעז”ה בקרוב ממש תתבשרו בבשורות טובות.

מחשבה איננה כדיבור, וגם דיבור הרבה פעמים לא מתקיים מה שאמרנו שיפגע פלוני וכיוצא בזה. ומכל מקום ודאי שכדאי לנמע מלחשוב מחשבות לא טובות, וכל שכן לדבר דיבורים לא טובים, כי באופן כללי מחשבות טובות יוצרות טוב. ברכה והצלחה.

כואב לנו על מצבך שאתה סובל הרבה, ויה”ר שה’ יסיר ממך את מדת הדין, וירוח לך ותצא מכל הצרות והקשיים.

ולגבי מה שכתבת שכנראה פגעת במישהו קשה, ואינך זוכר מי הוא.

הנה פגיעה באדם היא דבר חמור, ואפשר לאדם לסבול ממנה הרבה, ואם יזכה לבקש את מחילתו וימחל לו באמת, ינצל מהצרות.

אולם כשאינך זוכר, או שאינך יודע איך אפשר להשיגו. הנה אם אתה יכול ליזכר מי האנשים שהיו מעורבים בסיפור ההוא, או מי היה לידכם באותה שעה, מי החברים וכו’, ותנסה לדלות מהם פרטים להגיע לאותו אדם.

ואם אי אפשר בשום אופן, כמדומה שמובא בספרים הקדושים, שאם אדם מצטער באמת בכל לבו, ויתחנן ויתפלל לה’, ויעשה תשובה אמיתית בכל השתדלות אפשרית. אז בורא עולם שבוחן כליות ולב, יגמור לטובה. או שיזכיר לו מי האדם ויביאו אליו שיוכל לבקש ממנו, או שיתן בלב אותו אדם שימחל לו, ויגלגל דברים רבים בעולם, עד שיזכה למחילה אמיתית, כי רחמנא לבא בעי. ה’ יהיה בעזרך!

שלום וברכה!
נכון הוא דבר קשה לעבור פעם אחר פעם, תוחלת ושוב אכזבה, מקוים לטוב ושוב ח”ו.
אבל אין איתנו יודע חשבונות שמים, ומה טעם כל דבר, רק יש לזכור שגם הנפלים חיים בתחית המתים בקרוב. כי גם להם יש נשמה וכל שבאו קצת לעוה”ז, באו על תיקונם, ואשריכם שזכיתם לתקנם.

וכדאי לקרוא בספרים של אמונה ובטחון, אם בשער הבטחון בחובות הלבבות, אם בשאר ספרים שמחזקים ענין זה. וכדאי לקרוא תהילים באופן קבוע בכל יום, וזה יחזק את האדם להיות מקושר לבורא ב”ה, ויהיה יותר רגוע ושליו, שהוא וכל משפחתו נמצאים בידים הטובות ביותר בעולם.

ובאמת כי הפחד, לא יעזור לאדם כלום, וכי כשיפחד הענין יסתדר, להיפך ידוע שרפואת הגוף תלויה הרבה ברפואת הנפש והפסוק אומר “רוח איש יכלכל מחלהו”.
ולכן תשתדל להיות רגוע, וגם להרגיע את האשה, ושלא תלחץ ושלא תחשוב ותחשוש שכביכול היא אשמה ח”ו, אלא לומר לה שהכל מלמעלה, וכשיעלה רצון לפניו שהכל יעבור בשלום, כך יהיה.

ומ”מ יש כמה סגולות לזה. א. לכתוב על קלף בדיו ע”י סופר יר”ש פסוק והיה כעץ שתול וגו’ ולתלותו על האשה (כיסוי על כיסוי) כל ההריון. ב. שהאשה תמזוג בעצמה את טיפות המים בכוס הקידוש למתק הדין. ג. יש עצה למכור את העובר לאיזה ת”ח, כלומר לבוא לחכם שיודע מזה והוא יקנה בסכום משהו את העובר, ואז יתקיים בעזהי”ת.
ויה”ר שכל הריון זה ילך למישרים, ותלד האשה לחיים טובים ולשלום לה ולולד. בשורות טובות.

נ.ב.: אני מניח שהלכה לרופאה והיא בקשר איתה, לראות אם יש משהו טבעי שגורם לזה חלילה. ואם צריך לעשות איזה דבר, יש לשמוע בקולה ולעשות, רק לזכור שלא זה העיקר, אלא להתפלל לבורא יתברך שהכל ילך למישרים, וזה בתור השתדלות לבד. וה’ יעזור.

[בשולי דברי הרב אליהו מאדאר:
כדאי מאוד שתתרמו גם סכום מסוים לישיבה, ונאמר למרן שליט”א שתרמו, כי כמה פעמים הוא אמר שהברכה חלה יותר כאשר תורמים.
בבקשה תשלחו לנו את שם האשה ונכניס את שמה בל”נ למרן שליט”א.
הרב חנוך כהן]

קוה אל ה’, חזק ויאמץ לבך, וקוה אל ה’.
אחי היקר! כואב הדבר, כל משפחה שמתפרקת הוא צער גדול, להורים, לילדים, וגם להבדיל להקב”ה עצמו כביכול, כי הוא בצער גדול מענין כזה.
אבל קשה לעזור מרחוק וכשלא נמצאים בענין, לדעת את הסיבות וכו’
אני מניח שהלכתם למבינים ולמי שיכול לעזור.
אם עשיתם הכל, הנח את הענין.
רק זאת אומר, אם הדבר תלוי בידך, עשה הכל שלא תתפרק המשפחה, ואפילו אם אתה צריך לוותר, ולוותר ולוותר.
כי הכל כדאי, כדי להשאיר משפחה שלמה. וזכור עוד מקרא שכתוב “ברצות ה’ דרכי איש, גם אויביו ישלים אתו” – ואויבי איש אנשי ביתו. עשה תשובה אמיתית, ואולי יעזור.
ואם אחר הכל, אתה רואה שאין מה לעשות. תקבל גם את זה, כי הכל ממנו יתברך לטובתו של האדם, אם לכפר עוונות, אם לתקן מה שבעבר, ואי אפשר לידע חשבונות שמים.
חזק עצמך ואל תפול ברוחך, וה’ יהיה בעזרך.

מי שמחלל שבת הוא אינו מאמין באלקים ובודאי שאינו מאמין במעשי בראשית. הקב”ה אינו מעניש. העונש בא מאליו כמו מי שמושיט ידו לאש שהיא נכוית. ובכל זאת – בשמים מתחשבים הרבה אם המעשה נעשה בשוגג או מחוסר ידיעה או בגלל החינוך שקיבל וכדומה.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1094).}

פרשת המן היא סגולה יקרה לפרנסה בשפע בעזהי”ת.

אך לענ”ד יש לשים לב לכמה נקודות.

א. שהמשא ומתן יהיה באמונה. ובפרט במקצועך יש ליתן את הדעת שאם ידעת והאיש שמבקש ממך יצוג, אינו זכאי ואינו דובר אמת, אסור לך ליצגו. ויש לעבוד רק בדברים המותרים והישרים.

ב. לשים לב לאיסור ריבית, שבעוה”ר היום נעשה מזולזל מאד וכמעט ולא נודע איסורו. ורבים רבים הם במינוס-חובה בבנק, וסומכים כביכול על “היתר עיסקא” שיש לבנק, בשעה שיודעים שבאמת אין לוקחים הכסף לא לעסק ולא לעיסקא, רק למחית הבית וכיוצא.

ג. לברך ברהמ”ז בכוונה ובשמחה, וכן שאר ברכות ההנאה.

ד. לכבד את האשה בדיבור ובמעשה ולקנות לה כל צרכה מה שאפשר לשמחה.

ה. להקפיד על מעשר, ואם קשה בגלל החובות, אפשר להוציא קודם כל ההוצאות הנצרכות, וממה שנשאר יפריש.

ולא להתיאש, וגלגל הוא שחוזר בעולם, היום אתה בדוחק ומחר בעזהי”ת יהיה בריוח גדול. וה’ כל יכול.

אכן מצער מאוד לשמוע על המעשה אשר לא יעשה, תתחזקו באמונה שהתועלת והנזק ביד הבורא כמו שכתבתם בתחילת דבריכם, ויה”ר שבניכם ימצא בקרוב את זיווגו משורש נשמתו, “ואמר ביום ההוא אודך ה’ כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני”.

עם כל הכבוד לזוג המקפיד במצוות, וכי הם יותר טובים מהחזון איש או מהרבי מלובאווייטש שלא זכו בילדים עד יום מותם?!

לאף אחד אין הסכם חתום עם הקב”ה שכאשר יקיים מצוות יקבל ילדים. אנחנו מקיימים את המצוות כי כך נצטוינו, ומתפללים אל הקב”ה שיעשה הטוב בעיניו, ולא יביאנו לידי נסיון.

עם זאת לעולם לא אבדה תקוותינו, ואסור להתייאש. יש להתחזק בשלום בית, ובנתינה לזולת, וכאשר יחליט הקב”ה שהם ראויים, יפתח להם את אוצרו הטוב.

שמעתי על הרבה זוגות שהחלו לאמץ ילד, (אחרי התייעצות הלכתית, כמובן) ולאחר מכן נפקדו בצורה מופלאה בכמה ילדים ביולוגיים. לענ”ד כדאי לנסות את זה (וזה בדרך כלל עוזר גם ביחסי הזוגיות, ומוריד את המתח) ולזכור שאימוץ – אין פירושו יאוש (חס וחלילה), להיפך -אימוץ נותן תקווה, בשורות טובות בקרוב בעז”ה.

העברתי את השאלה לאחד מאברכי הישיבה החפץ בעילום שמו, וזו תשובתו:

סדרם של העיקרים אינו עקרוני כ”כ (למרות שגם הוא עשוי בכוונה), והראיה שבהלכות תשובה (פרק ג’ הלכה ו’ ואילך) מונה הרמב”ם את כל אלו שאין להם חלק לעולם הבא, ושם מקדים הרמב”ם את העיקר “יודע מחשבות בני אדם” לפני העיקרים “שהתורה נתונה מן השמים” ושלא תשתנה.

לעומת זאת בנוסח האשכנזי ישנם כמה שינויים ממה שהתכוין הרמב”ם:

בעיקר הראשון: והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, הרמב”ם לא התכוין אלא שכל המציאות אינה באה אלא מכח מציאותו לאפוקי מדעת כמה מחכמי יון שסברו שקיום העולם מוכרח מצד עצמו, עיין ברמב”ם בראש ספר המדע (יסוה”ת פ”א הלכה א’- ג’) ובהלכות תשובה שציינתי, ובפירוש המשניות שציינתי. ולא בא הרמב”ם לומר שכל מעשי בני האדם וכיוצא בזה, הכל בגזרת השי”ת, ואדרבה לדעת הרמב”ם זה נוגד את עקרון הבחירה החופשית.

בעיקר השני: והוא לבדו אלקינו וכו’. יש כאן עירוב עם העיקר החמישי.

בעיקר הרביעי: והוא אחרון וכו’. זה אינו חלק מהעיקר. ובפירוש המשניות שציינת כתב הרמב”ם: והיסוד ברביעי הקדמות. וע”ש שלא דיבר מאומה מענין אחרית השי”ת, וכן בהלכות תשובה הנ”ל.

בעיקר החמישי: לו לבדו ראוי להתפלל וכו’. לא תפלה בלבד אלא כל עבודה.

בעיקר השישי: שכל דברי נביאים אמת. זה אינו מדויק, כי נבואת יהושע וישעיהו איננה עיקר אמוני אלא עצם מציאות הנבואה. עיין ביסודי התורה (ריש פרק ז’) ובהלכות תשובה ובפירוש המשניות הנ”ל, ואע”פ שהמכחיש נבואת אחד מנביאי האמת הוא רשע ושוטה, מ”מ אינו בכלל כופר בעיקר.

בעיקר השמיני: שכל התורה המצויה עתה בידינו וכו’. אם הכוונה לנוסח התורה, הלא ישנם כעשרה שינויים של חסר ויתר וכיו”ב בין ספרי התורה כיום, וכי בני כל עדה מחזיקים את אחיהם מעדות אחרות לכופרים?! ואם הכוונה להלכות והדינים, גם כאן תיפול אותה הקושיא, ובפרט שיש הלכות שבדורות קודמים נהגו כפוסק אחד, ולאחריהם שינו לנהוג כאחר. הדבר ברור שהרמב”ם לא התכוין לזה כלל, אלא כוונתו שאין בתורה “תוספות” של משה רבנו חלילה, וכן שהתורה שבעל פה גם היא חלק בלתי נפרד מן התורה, ואיננה “המצאה” של חז”ל, כמבואר בהלכות תשובה ובפירוש המשניות הנ”ל.

כיון שכן הדבר ברור שהנוסח הספרדי הוא הנכון יותר.