שלום וברכה כבוד הרב, רציתי לשאול לפי ההלכה שאסור ללכת אחרי אישה האם יש איסור ללכת ברחובות שוקקי אנשים שקרוב לוודאי שהאדם יהיה חייב ללכת אחרי נשים חלק מהזמן ומה הדין בסופרים חנויות וכדו'?
א. פעמים שיוצאת טיפה קטנה שאינה ניכרת, ויש שרוצה לבדוק עצמו לראות אם יצא משהו, וחושב שזה נכון, על זה אמרו חז”ל שאינו נכון ואסור לעשות כן, שלא יגיע לידי חימום ואיסור. [ועצה נכונה לאדם החושש מענין זה, שלא יתייחס לזה כלל, ויעבור ממנו].
ב. שיכור, כל שלא הגיע לשכרותו של לוט, מעשיו נחשבים מעשה גמור. כמו אם קידש אשה קידושיו קידושין (ש”ע אבן העזר סימן מ”ד סעיף ג’). וכן מכר או קנה, המקח נתפס (ש”ע חושן משפט סימן רל”ה סעיף כ”ב). וגם אם הזיק חייב לשלם, (הרמב”ם הלכות חובל ומזיק פרק א’ הלכה י”א).
ונראה שגם בענין זה, הרי זה מעשה אסור וצריך תשובה ותיקון על זה.
א. שיתחרט ויקבל על עצמו שלא יעשה כן יותר, ויתודה על זה.
ב. שישמור על עצמו שלא יגיע למצב של שכרות, גם בפורים.
ג. אם יכול להתענות יום אחד, או לפחות חצי יום, ויתן צדקה כפי כחו.
ד. שיחבק וינשק ספר תורה. ועיין להגרי”ח ז”ל בספרו לשון חכמים חלק א’ סימן ע”ה, תיקון על זה.
נאמר בפרשת כי תצא (כ”ד ט”ו): לא יומתו אבות על בנים וגו’ איש בחטאו יומתו. אין אדם נענש לא בעוה”ז ולא לעוה”ב חלילה, בעוונותיהם של אחרים. מ”מ נצטוינו בפרשת קדושים (י”ט י”ז): הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. ואמרו חז”ל (שבת דף נ”ד ע”ב): כל מי שאפשר לו למחות באנשי ביתו ואינו מוחא נתפס על אנשי ביתו וכו’ (ומאמר זה נכלל בכוות הפסוק ולא תשא עליו חטא). לכן צריך לשקול ריוח מול הפסד, כי כמו ששאלת בדורנו קשה מאד למצוא בחורה צנועה כנדרש, ומאידך מזה הטעם ממש ראוי שאדם לא יתעכב בשידוכין כי הנסיונות אינם מתמעטים. אלא הראוי לענ”ד לחפש בחורה שצנועה יותר מהרמה הממוצעת בציבור, ואחרי החתונה ועשית כחכמתך לשכנע אותה בדרכי נעם ובשום שכל להוסיף מעט מעט בצניעות. אם תשמע – מוטב, ואם לא – כבר אינך בכלל מי שאפשר לו למחות.
– לפי מה שאנו תופסים שהשוק (הנקרא ערוה) הוא חלק הגוף שבין הברך לקרסול, נראה שחיוב כיסוי חלק זה שייך גם בבית. וכ”פ בשו”ת מנחת יצחק ח”ו (סי’ י’).
– והמקילות בהז כנראה סומכות על המשנ”ב (סי’ ע”ה סק”ב), אבל מלבד שרוה”פ חולקים עליו, הנה גם לדעתו אין ההיתר הנדון הנ”ל ברור. ואכמ”ל.
א”צ שיהיו ברצף (ואדרבא מותר לפזרן וכמ”ש כיו”ב המשנ”ב סי’ תקס”ח סקל”א). ומסתבר שכל יום צריך קבלה לעצמו בנוסח הרגיל שבסיום תפילת העמידה (רק לא יאמר: “מעלות השחר ועד צאה”כ”, אלא: “משקיעת החמה היום עד צאה”כ למחר”) בשני הימים.
אפשר להיות נהג ובד בבד לשמור את העינים, הרי הנהג אמור להיות שקוע ומרוכז בנסיעה. ורק יש חשש בעיקר מפני נשים לא צנועות שעולות, אבל בעקבות הנגיף הרי כבר אין גישה לנהג, ולא למלאות כרטיסים אצל הנהג וכו'. ויותר קל לשמור את העינים.
וליתר שאת אם חושש שבזמן הנסיעה מתי שלא צריך כ"כ ריכוז בדרך יש חשש לשמירת העינים, כדאי שישים קלטת של שיחות באמונה ודברי תורה קלים, וכל השקוע בתורה אין כ"כ חשש לתקלות ממקומות אחרים, מלבד זיכוי הרבים גם לכלל הנוסעים.
כמו כן, לענין חינוך ילדיו, כדאי שיבדוק איך מסתדר מצד אחד לא לאבד מקור פרנסתו, ומצד שני להספיק לחנכם, הרי גם משרה מלאה, 8 שעות, יכול להיות משמונה בבוקר עד ארבע אחה"צ, ומאז ועד הלילה יש סיפק בידו לשהות בביתו, ולחנך ילדיו, ואף להספיק ללכת לשיעור תורה יחד עם מנחה וערבית. והבא להטהר מסייעין בידו.
כל שאפשר לעשות מחיצה, עדיף, ואם לא, יקפידו לפחות לעשות שולחנות נפרדים ורחוקים זה מזה. ואף בבני הבית, צריך לדעת שגיסה הוא ערוה לכל דבר ונחשבת כאשה זרה לענין זה. ורק היכן שיש מעט אנשים, וכמו בשלחן שבת פשט המנהג להקל לשבת בשלחן אחד, כמובן כל אשה ליד בעלה או שהנשים בצד אחד והגברים בצד שני וכיוצא. ודברים אלו צריך זהירות תמיד, כל שכן בזמן שמחה שיותר עלולים לבא לידי מכשול חלילה, ובפרט שאז הנשים מקושטות (עיין להתוספות במגילה דף ל"א ע"א). ובחו"ל בג'רבא ואולי בעוד מקומות, גם נשות המשפחה בשבת רגילה לא היו יושבות כלל בשלחן עם הגברים (עיין בספר יהודה יעלה עמ' תר"ל). אלא שבימנו נהגו להקל בזה. וכל שזה משפחה ממש האחים והאחיות אין כל מניעה הלכתית, וגיסות וכיוצא, צריך זהירות שלא להביט עליהם, ולדאוג שיהיו קצת בצד או כל אחת עם בעלה וילדיה. אך כשכבר יש הרבה, וקשה להזהר, נכון לעשות הפרדה.
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.