היכן המקור לכך שמהרשד”ם זכה לעיבור של הרמב”ם?

תני אברהם חוזאה (גיטין נ’ ע”א).

ע”י מחשב.

בספר מלכי תרשיש וכן בספר מגדולי ישראל ח”ב כתבו על הגר”ש דאנה זצ”ל ולא כתבו על בניו, כנראה לא ידוע עליהם כלום.

לא שמענו. רק אמרו שהיו מחשיבים סברתו כסברת הרמב”ם.

העי’ן נבלעה כדרכם של בני אדם להבליע אותיות אה”ע. ובירושלמי יש ר’ לעזר ור’ ליעזר במקום ר’ אלעזר ור’ אליעזר. ואין צורך לחפש בזה טעמים נסתרים. כיון שמקור השם הוא זְעֵירָא (יידוע של זְעֵיר), הרי שבהשמטת העי’ן קוראים זֵירָא.
וכמובן א”צ לבטא את הע’ שהרי אינה נמצאת כלל.

ע’ במדרש שיר השירים רבה (פ”א) וז”ל: בבית מדרשו של רבי אליעזר היתה אבן אחת שמיוחדת לו לישיבה, פעם אחת נכנס רבי יהושע והתחיל נושק [לנשק] אותה האבן ואמר: “האבן הזאת דומה להר סיני, וזה שיושב עליה דומה לארון הברית”, ובמסילת ישרים (פ’ כ”ו) “כי התלמידי חכמים הקדושים בדרכיהם ובכל מעשיהן הנה הם ממש כמקדש וכמזבח, מפני שהשכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה בבית המקדש ממש, והנה הנקרב להם כנקרב על גבי המזבח, ומילוי גרונם כמילוי הספלים (כמבואר ביומא דף ע”א) ועל דבר זה “כל תשמיש שהשתמשו מדברי העולם אחר היותם כבר דבוקים בקדושתו יתברך הנה עילוי ויתרון לדבר ההוא, שזכו להיות תשמיש לצדיק וכבר הזכירו ז”ל בענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו (חולין צ”א ע”א) “אמר רבי יצחק מלמד וכו’ עלי יניח צדיק ראשו. ע”כ.

ועיין בירושלמי נדרים (פ”ט ה”א) “מקלו של רבי מאיר היתה בידי והיתה מלמדת לי דעה”.

ובחת”ס (פרשת תולדות) “שבמלבושיו של אדם נאצלים מקדושתו של הלובש”. ובסיפורי חסידים נמצא מעשיות כהנה רבות, וגם בשאר גדולי ישראל שמענו כן ראינו כיוצא בזה. והדברים מפורסמים.

שאלתי את מח”ס למען ידעו דורותיכם (הוא מכיר את רוב ככל ספרי ג’רבא) ואמר שאין ספר ממש, רק בראש שו”ת וישב אברהם יש כמה דפים. ונדפסו שוב בסוף שו”ת מעשה נסים ח”ב (קונטרס ממלכת כהנים).

אם כוונתך לשם רב “ביב”, ע’ למרן ראש הישיבה בספרו מקור נאמן ח”א (סי’ תתע”ט) שכתב לומר רב בֵיבֵי. ע”ש טעמו.

וע”ע באור תורה תשס,ט אב (סי’ קכ”ו). ובאור תורה (תש”ע טבת סי’ מ”ט) ושפ כתב בהערה דיותר נכון לומר רב “בֵּיבִי”, וע”ע להרב דב לנדו בחי’ לעירובין (דף ע’ סע”א בד”ה סימן).

מה שידוע לנו שהיה רבי משה שתרוג רבה של תונסיה, ואחיו הגדול הוא ר’ מרדכי ועוד אח נוסף בשם ר’ ישועה חי. ולר’ משה בן רבי שלמה שכיהן גם כדיין.

ולכן ידוע שר’ שמעון ג’אווי בנו של ר’ יוסף. יותר מזה לא ידוע לנו.

1) לא מצוי חיבור מהגאונים על סדר הש”ס, והשרידים מהחיבורים שיש לנו, מלאים טעויות שיבושים וחסרונות וכו’.
2) איני בקיא בזה, יש להוצאת ח’ וגשל סדרה הכוללת עשרות ספרי הגאוניים.
3) איני יודע לעשות סדר בזה, ובכלל קשה ללמוד דברי הגאונים על הסדר, רק כשיש ענין הטעון בירור בודקים אם נכתב ע”ז גם ע”י הגאונים.

א. מרן החיד”א בשם הגדולים כ’ שמזכיר את מהר”ם מרוטנבורג והרא”ש. וכן ראיתי בספר אחד שכ’ שהוא תלמיד הרא”ש. אבל שמו לא נודע.

ב. מרן החיד”א בספר שם הגדולים ערך כלבו הביא השערות שונות והסיק שלא נודע מחברו. גם אין ידיעה על התקופה בה הוא חי (כ”כ במבוא לכל בו הוצאת פלדהיים).