שנו חכמים (בסוכה דף כ’ ע"א): "בתחלה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה, חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה, חזרה ונשתכחה – עלו רבי חייא ובניו ויסדוה". יש מוסיפים בימינו: "חזרה ונשתכחה – עלה רבינו עובדיה יוסף ויסדה". ומעניין שכל העולים הנ"ל הם עולים מבבל לארץ ישראל..
מאמר זה נכתב על ידי מרן ראש הישיבה הגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א בחודש אלול תשנ"ה לרגל הוצאת הספר יביע אומר חלק שמיני על ידי מאור ישראל שר התורה הגאון מרן עובדיה יוסף זצוק"ל

באחד מימי הקיץ הלוהטים, כאשר החמה עמדה בתוקפה,

ביטויי זעם וקריאות נקם מתלהטים באויר. אנשי סדום

אנו לא סומכים הרבה על הכתר. למשל בשירת

1. כך המסורת אצלנו לקרא בשוא נע (מלבד

לענ"ד לא ראוי לעשות כן, דהו"ל כתרתי דסתרן.

כל זה טעות, חטף פתח נקרא כפתח תכוף.

קבל על עצמך שכל יום לפני השינה תקרא

בכל הדורות היתה הקו"ף רפויה. וכך ראוי ע"פ

אומרים בריך שמיה ביום טוב ובימים נוראים, כי

אצל הספרדים לא היתה שואה ממש באותה מידה

בחזון עובדיה כתב שאם נמצא עם אשכנזים יכול

א) זה ע"פ כתר ארם צובא בתהלים סוף

בשלחן ערןך (סי' כ''ה סעיף י''ד) כתוב ביום

אחדות וקרבה, אין פירושן טשטוש הזהות ומחיקת המסורת.

לפי מנהג ג'רבא כל הדומות בשוא נע (ע"פ

מילים אלו נכתבות בשוא ונקראות בשוא פתח עיין