1. אינו טעות סופר כלל, כי מה שציין

גם האחרונים ככף החיים וכיוצא שהסכימו כמרן השולחן

נראה שיש לברך על הפרשת חלה תרומה, כיון

א) אזכרת השנה העיקרית היא בסוף י''ב חודש.

אפשר משום דיש ספק ספקא שמא מצוות אין

כתב באור זרוע חלק ב' (סימן ק"ז): וצריך

מעשה בחכם שנזדמן לעיר אחת וביקר בבית העלמין שבה. להפתעתו נגלתה לעיניו תופעה מוזרה. על כל מצבה בבית החיים, חרוט היה גיל הנפטר. על המצבה הראשונה היה מצוין: “נפטר בהיותו בן עשר שנים ושלשה חודשים”, על השניה: “בן חמש שנים”, על השלישית: “בן שתים עשרה” וכו’ וכו’. כולם נפטרו בקיצור ימים ושנים. הגדול שבהם היה בן שלושים שנה…

1-2) – בשלחן ערוך או"ח יש קרוב לשבע

בלי לשים לב אנו מתנהגים פעמים רבות בדיוק כמו אותו נוסע! מסענו בעולם הזה נמשך זמן קצר יחסית לעומת חיי העולם הבא, ובכל זאת אנו משקיעים על חיי העולם הזה, כאילו אנו הולכים לחיות כאן לנצח.

1.בימים נוראים כתב הרמא בהג"ה (סימן תקפא סעיף

1) בר המצוה יותר נכון 2) ביכ"נ או

בפרשת השבוע התורה מספרת על תהליך היציאה של

כדאי לתת קוים כלליים לסגנון המבוקש אך לא

אשה חייבת בתפילה אחת ביום, ויש אומרים שתי

בן איש חי (שנה שניה פרשת וישלח ה”א):

בן איש חי (שנה שניה פרשת וישלח ה”א):

-ההלכה נמסרה ע”י מרן שליט”א בשבוע שעבר יום

עכשיו שבוע לפני ראש השנה, מי שהלוה כסף

אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על

ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב

אהבת איש ואשה הוא דבר שבחובה שיהא ביניהם

אהבת איש ואשה הוא דבר שבחובה שיהא ביניהם

אהבת איש ואשה הוא דבר שבחובה שיהא ביניהם

לעכברים יש שני אויבים הרודפים אותם עד חורמה – החתול ובעלת הבית. החתול אורב עליהם לטורפם, ובעלת הבית מעוניינת להכחידם. אך הבדל גדול יש ביניהם: בעלת הבית לא רוצה בקיום העכברים ולכן היא רודפת אחריהם, ואילו החתול רוצה בקיום העכברים ושש לתופסם ולטורפם.