הלכה יומית (שלישי) – פרוזבול

עכשיו שבוע לפני ראש השנה, מי שהלוה כסף לחבירו או מי שיש לו חשבונות סגורים בבנק, ישתדל לעשות “פרוזבול”. זו תקנה עתיקה של הלל הזקן, שנפטר לפני אלפיים ושתים עשרה שנה. והלכות רבות נתקבצו על התקנה הזאת.

מה התקנה הזאת? על פי דין תורה מי שמלווה לחבירו לפני השמטה, כשתגיע סוף שנת השמטה – כ”ט באלול של השנה הזאת, נפקע ונגמר החוב. למה התורה עשתה ככה? קודם כל שבן אדם לא יחזיק ברכושו ויחשוב “זה הרכוש שלי”. היום אומרים: זה הרכוש שלי, זה הכסף שלי, אבל הממשלה יכולה לקחת לו חצי כמו כלום. וגם ברוסיה כמה הלאימו וכמה עשו דברים כאלה. אדם צריך להיות בענוה, ולדעת שכל הכסף מהקב”ה. ולכן פעם בשבע שנים החובות נשמטים.

אבל הלל הזקן ראה שעשירים הפסיקו להלוות, וכשמגיעה שנת השמטה אומרים: “אני אלווה לו והוא לא יחזיר לי?!”. ולא רוצים להלוות, ועניים אין להם מה לאכול. מה עשה? עשה תיקון שאדם ימסור את כל החובות שלו לבית הדין, ובית דין גובים בשבילו. לא ממש בית דין, אלא מספיק לכתוב שטר בשני עדים. ויש נוסח כזה של “פרוזבול” שאומר שם “הריני מוסר כל החובות שיש לי על אחרים בפני בית דין”. וצריך בית דין טוב, בית דין מובהק, כמו של הרב עובדיה. היום אין לנו בית דין של הרב עובדיה, ובתי דינים של הממשלה לא שוים, כי הם לא יכולים להכריע בכסף שבין אדם לחבירו, אפילו שהממשלה לקחה את הכל והם קובעים הכל, הם לא שוים, לא שומרים שבת, ולא שומרים כלום, ה’ ירחם. לכן צריכים דיינים שפוסקים בעניינים כאלה. יש לנו בישיבה דיינים כאלה, ואולי נמצא גם בבאר שבע ובכל מקום שיעשו שטר של “פרוזבול”, ויבואו שני עדים שאינם קרובים למלוים וללווים, ויחתמו עליו. [הערת המערכת: לדעת מרן שליט”א לכתחילה יש לקחת שלושה עדים, וכמבואר בשו”ת בית נאמן ח”א חחו”מ סי’ ה’]. וככה אדם נכנס לראש השנה בבטחון.

בן איש חי מספר שהיה אחד עשיר גדול בליל פסח, שהיה אומר בכורך “זכר למקדש כהלל הזקן”. ובא אביו ואמר לו: תזכור את הלל הזקן גם השנה הזאת בסוף אלול. אמר לו: אבא, וכי אוכלים כורך באלול?… איזה כורך? אין לנו כורך באלול. אמר לו: תזכור לעשות פרוזבול. לכן אדם ישתדל לעשות ככה, וכל החובות שלו יוכל לגבות אותם.

ובכל זאת, בן איש חי אומר [כאן מרן העיר לילד שנרדם: אתה ישן, לך הביתה, הילד הקטן הנחמד הזה גמר להתפלל, וכנראה קם לסליחות בשעה שתים, אז הוא עייף…]. יש עצה של הבן איש חי, לפני ראש השנה אדם ילוה לחברו סכום אחרי שעשה פרוזבול, ויאמר לו: קח את הסכום הזה ותחזיר לי לפני ראש השנה. וההוא יבוא אחרי ראש השנה לשלם לו, ויגיד לו: אוי שכחתי שמטה, מחול לך, קח את זה. אבל צריך לזכור שיעשה את זה אחרי שיעשה פרוזבול, כדי שלא יחול עליו פרוזבול. ולא צריך לתת סכום גדול, מספיק חמשים שקל או מאה שקל. ואפילו ככר לחם, אשה תוכל להלוות לחברתה ותאמר לה: זה ככר לחם תחזירי לי לפני ראש השנה, וכשתבוא אחרי ראש השנה תאמר לה: אוי שכחתי, זה של שמטה, קחי את הככר ואת הכסף ואת הכל. וכך נמצא שמקיים מצות שמטה כהלכתה, “שמוט כל בעל משה בידו אשר ישה ברעהו”.

שיהיה לנו בזכות המצוה הזאת של השמטה, כספים וקרקעות, תהיה לנו שנה טובה ומבורכת. ולא לפחד מהאיראנים הרשעים הארורים האלה, הקב”ה יפיל עליהם, כל מה שהם חושבים עלינו – יחזיר להם, חרבם תבא בלבם וקשתותם תשברנה, אמן כן יהי רצון.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉