Menu

שאל את הרב

סינון אפס

רבנים

נושאים

עבור לשאלה מספר:

מאגר שו"ת (סה"כ 17049 שאלות)
המעניינים
אחרונים
הנצפים ביותר

שבות דשבות ע"י ישראל בשבת

אין ראוי להקל בזה. עיין במשנ"ב בהוצאת הישיבה בהערות שבסוף הספר (עמ' לט'). הדלקת מזגן היא דרבנן ברוב ככל המזגנים שלנו שאין בהם נורה עם חוט להט.

בירור כוונת הרבנים בשיעור עיון באתר

באמת הוא נשבע שיש לו בטלית שלושה רבעים. ומה שכתוב במשנה שלושה חלקים, הוא קיצור כלשון התנאים.

אופן אמירת "נתן לנו, בחר בנו" בברכות התורה

1. צריך לומר בברכות התורה נתן ובחר במלעיל. כיון שאחר המלה נתן נמצאת המילה לנו, ואחר המלה בחר נמצאת המלה בנו, שהם מלים קטנות ומלעיל, לכן המלה שלפניהם גם נקראת במלעיל.
2. פירוש המלה סילוק הוא עליה. כשאומרים לאדם "הסתלק מכאן" פירושו עלה מכאן, כלומר לך מכאן. הביטוי הזה נשמע לא מנומס כי זה לא יפה לגרש אדם בצורה מפורשת, ואין הבדל אם אומרים כך בלשון סילוק או שאומרים לו לך מכאן, גם זה לא מנומס, אם כן אי הנימוס אינו בגלל שאומרים לשון סילוק, אלא בגלל שאומרים את זה ישירות. לכן אין שום בעיה לומר על אדם שנפטר "הסתלק" מאיתנו, שפירושו עלה מאיתנו לעולם האמת.

ההלכה היא: אם הם היו מונחים באמצע הרחוב הרי הם שלך, כיון שודאי נפלו מבעליהם והרגישו בנפיחלתם לאחר זמן ונתייאשו מאחר ואין בהם סימן. אבל אם היו מונחים בצדדי הרחוב, אם נראה שנפלו הם שלך, ואם יש ספק כל שהוא לומר שהונחו, כגון שהיו מסודרים ומונחים יפה אסור לגעת בהם, ואם כבר נטלת אותם הם שלך, כי מן הסתם כבר נתייאשו הבעלים, כמבואר בשלחן ערוך חושן משפט (סימן ר"ס סעיפים ט-י).
ואם רוב העוברים ושבים באותו מקום הם גויים מותר לקחתם בכל ענין (כמבואר שם סימן רנ"ט סעיף ג').
ולגבי שאר השאלות:
א. צריך להכריז בשאר המקרים אע"פ שמסתבר שאין דורש, אלא א"כ מסתבר שנתייאשו הבעלים, אם האבידה היא מדברים שמרגישים בנפילתם. שהרי לא מצינו בפוסקים שהתירו לקחת המציאה לעצמו אלא ביאוש. והוא הדין להכרזה.
ב. דין שוה פרוטה נכון להיום כבזמן התלמוד. ואינו מדין יאוש, אלא נלמד מהפסוק אשר תאבד כדאיתא בגמרא (בבא מציעא דף כז ע"א).
ג. סימן הוא דבר המיוחד לאותו חפץ, ובדרך כלל רק בעליו יודעים ממנו. אם אותו מוצר מיוצר לאלפים ע"י מפעלים, אין אמירת החברה המייצרת נחשבת לסימן מובהק שעל פיו אפשר להשיב אבידה. ועיין בדברי המגיד משנה בפרק י"ג מהלכות גזילה ואבידה הלכה ג'. ויש ראיה לנדון שלך מהגמרא (שם ע"ב). ואכמ"ל.

א) כן, כך פירש רש"י וז"ל: תלמיד חכם שבח הוא לו, אבל עם הארץ ואינו כהן גנאי הוא לו לאהרון ונענשים. עכ"ל.
ב) הנה בשו"ת חוות יאיר (סי' ע') כתב שאין דין זה נוהג בזה הזמן, שאין לנו עם הארץ שדברו בו חכמים בגמ' שם. ע"ש. אולם בספר תנא וחסדא ח"ב (דף רכ"ח) חלק עליו. ומרן הגר"ע יוסף שליט"א בשו"ת יחוה דעת ח"ה (סי' ס"א) הסביר שאין בדבר זה מחלוקת, והחוות יאיר דיבר בעם הארץ שאינו שומר תורה ומצוות כלל, ובזמנו לא היה מצוי. ומזה שהביא מרן בשלחן ערוך דין זה משמע שנוהג בזה הזמן. לכן גם בזה הזמן צריך לחשוש לזה. אלא שהגדרת עם הארץ היא אדם שאינו שומר תורה ומצוות כלל, ונישואיו עם בת כהן מהווים לו סכנה. אבל אדם השומר תורה ומצוות אלא שאינו תלמיד חכם, מותר לו להתחתן עם בת כהן ואין בזה סכנה, והוא בגדר רשות. ובחור ישיבה הוי צורבא מרבנן שעתיד להיות תלמיד חכם, והוא צריך לחפש להדבק בזרעו של אהרון. וכמבואר כל זה בשו"ת יחוה דעת הנ"ל.

התרת נדרים יחד בפעם אחת

אין להם על מה לסמוך. בכל המקומות שעושים התרת נדרים (בזמנים הקבועים בשנה) לא עושים כך. וגם אם כן לא נאמר כלל את הבקשה, אלא יאמרו כולם יחד: מותרים אתם וכו'. רק מסירת המודעה בסוף "ועוד אנחנו מוסרים מודעה" יש מקילין לקרותה יחד.

שאלה במסכת כתובות

הגמרא אומרת בהמשך שם שרב פפא היה עד אחד ולכך לא האמינו, שהתורה אמרה על פי שנים עדים יקום דבר.

הטלת פתיל תכלת בציצית

להטיל פתיל תכלת אינו איסור אלא מצוה. ואף אם יתברר בעתיד שאין זו התכלת שהתכוונה עליו התורה, על כל פנים לא עשה שום איסור. ישנם שלשה סוגי תכלת: א) התכלת של הרב רוז'ין. ב) התכלת של הרב הרצוג. על שני סוגים אלו ישנם ראיות שאינם התכלת האמתית. ג) תכלת של חלזון ארגמן כהה קוצים – זוהי התכלת שקרוב לודאי שעליה התכוונה התורה. כל זה ועוד מבואר בשו"ת יוסף לקח.

שאלה במסכת קידושין

דברי הגמ' הזאת הם בדף סב:, ושם לא פשט רבי יוחנן שאינה מקודשת, ועדין הסתפק. ובספק הזה, הצד לומר שאינה מקודשת אינו משום דבר שלא בא לעולם, שהרי כעת האשה רוצה להתקדש, והיא ורצונה באו לעולם. אלא צדדי הספק כדכתבו התוס' נדרים (ל.) וז"ל: מי אמרינן כיון דאי אפשר לו לקדש בע"כ לפדיון אחרים דמיא ולא מצי מקדש לה. או דילמא השתא מיהא מצי מקדש לה אדעתה וכיון דכה"ג מצי מקדש לה לאחר שיגרשנה השתא נמי יקדשנה לפדאן הוא דמיא הלכך תבעי עכ"ל. ולענין דבר שלא בא לעולם, היינו כגון הא דתנן (קידושין סב.) האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר שאינה מקודשת, כיון שגרותו לא באה לעולם. אבל בסתם מקדש אשה, הוי דבר שבא לעולם, שהיא ורצונה באו לעולם.

נר שבת עדיף משום שלום ביתו שעדיף מפרסומי נסא. ואין כאן העברה על המצוות, שהזמן של שניהם מתחיל יחד, רק שאנו מעדיפים להדליק נר חנוכה קודם.

+ טען עוד
לא מצאת את התשובה?
שלח שאלה לרב

שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0
×
ArabicEnglishFrenchHebrew