דיני ווסתות דאורייתא או דרבנן? | ד' שיטות

הנה אם היתה זו עונת הפרישה לכל הדעות,

אמת כי לדעת כמה ראשונים אין צריך פרישה

1. עיקר הבדיקה תהיה קרוב לסוף העונה. וטוב

אין סילוק דמים רק אחר עבור שלשה חודשים

לאכול במסעדה במדרחוב ♦ אברכים שרוצים לעשות “על האש” במקום ציבורי ♦ אכילת ארטיק או גלידה ברחוב ♦ לתת לאכול למי שאינו מברך ♦ להגיש אוכל באירוע או במסעדה למי שאינו מברך ♦ עניית “אמן” באמצע האכילה ♦ ועוד.

יש להחמיר שלא תחבק האם את בנה הגדול

ספר פרי אליעזר לא זכיתי שיבוא לידי רק

בהיות ובימי חג הפסח האחרון הפיצו אינשי דלא מעלי קונטרס "דייני הכזב", ולפני כן קונטרס "גיטי הכזב", המלאים דברי בלע ונאצה נגד דייני ישראל המכהנים בבתי-דין הרבניים, בצורה מזלזלת ומחפירה. חזקו עלי דברי מאור עינינו מו"ר ועט"ר מרן ראש הישיבה יחשל"א, להשיב על דבריהם ולגלות זיופיהם הרבים כחורי כברה.

אם רק נבלעו האותיות פשוט שזה מועיל ואפילו

צ"ל בשי"ן שמאלית, כי בשי"ן ימנית הוא מלשון

פירוש המילה וסת | סוגי וסת קבוע |

1. חכמי הדורות האחרונים התירו (משום צורך השעה)

הרדיד הוא מלבוש עליון העוטף גוף האשה לתוספת

הרמב"ם נזהר מאד בלשונו בחיבורו שלא לתת מקום לטעות. הבהירות בניסוחו של הרמב"ם היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, אבל אני עומד כאן על הזהירות. כבר ראינו למעלה איך נמנע מלהעתיק דרשות מסובכות לפני הקוראים הפשוטים. והנה עוד דוגמא בהלכות תפלין (ספ"ד): "וכל הרגיל בתפלין מאריך ימים שנאמר ה’ עליהם יחיו". בגמ’ (מנחות מ"ד סע"א) כל המניח תפלין מאריך ימים, והרמב"ם שינה וכתב "כל הרגיל" מטעם המובן מאליו, שהרי כל העולם מניחים תפלין, והרבה מתים ר"ל בקוצר שנים, אבל הרגיל פירושו שמניח תפלין ברוב שעות היום.

טעמו של הפרישה אינו ברור לי, דהתינח בליל

יש להוסיף לספיקות גם את דעת מרן (בכסף

עין בשלחן ערוך (אה''ע סי' כא ס''ז) שאין

צריך לשאול את האם, אם הפרישה חלה, וכל

טפח באשה מגולה במקום שדרכו להיות מכוסה, אפילו

ספר טהרת הבית אינו להרב יצחק יוסף נר"ו,

רוב הנשים כיום אין להן וסת קבוע והדין