1. חכמי הדורות האחרונים התירו (משום צורך השעה) ללמד תורה לנשים, במדה במשקל ובמשורה, בעיקר תנ"ך ומוסרי חז"ל (חפץ חיים בלקוטי הלכות סוטה כ"א) ויש שהתירו גם משניות (בשם הסטייפלר), אבל גמרא לא התירו גם בדורנו. אם למדה לעצמה, ייתכן שיש לה שכר ע"ז, אבל אסור ללמדה לכתחילה (עיין פרישה יו"ד סימן רמ"ו אות ט' ובשו"ת שבט הלוי ח"ו סימן ק"נ, וציץ אליעזר ח"ט סימן ג'), עם זאת בודאי מותר לענות לה הלכה למעשה, ואף לכתחילה חובה על האשה ללמוד הלכות הנוגעות לה,
2. גם במקרים שמותר ללמד תורה לנשים, לא הותר אלא בשמירה על כל גדרי הצניעות, וזה לא קשור לתלמוד תורה, אלא חובת ההפרדה בכל מקום.
3. "ואל תרבה שיחה עם האשה, באשתו אמרו קל וחומר באשת חברו". וידוע המעשה בברוריה אשת ר"מ שקראה לרבי יוסי "גלילי שוטה,על שהאריך עמה בדיבור מלה אחת יותר מן הנצרך. וזה לשון מרן בש"ע (אה"ע סימן כ"א עיף י"א) "צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד וכו', ואסור לשחוק עמה ולהקל ראש כנגדה או להביט ביופיה" ע"ש. ואם יש משהו חשוב, יש לאומרו ברצינות ובקצרה, וללא תוספות שאינן צריכות לגוף העניין, והנזהר בזה בזה מרויח בעולם הזה ובעולם הבא