אם אמת ונכון הדבר שבאותו מקום רבים לא

כן נפסק בשלחן ערוך (סימן תק"ן סעיף ד'),

אם אין סימן באבידה שמן הדין אין צריך

כן, ויש להכריז עליו על ידי שלט וכדומה,

נראה לעניות דעתי שמכריזים רק על האשה העיקרית

פרשת השבוע ידועה בדבר מיוחד שיש בה או

אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על

לעכברים יש שני אויבים הרודפים אותם עד חורמה – החתול ובעלת הבית. החתול אורב עליהם לטורפם, ובעלת הבית מעוניינת להכחידם. אך הבדל גדול יש ביניהם: בעלת הבית לא רוצה בקיום העכברים ולכן היא רודפת אחריהם, ואילו החתול רוצה בקיום העכברים ושש לתופסם ולטורפם.

וכצפוי, המעשה עורר עליו התקוממות גדולה. אותם אנשים שהיה נוח להם בהמשך מעשי ההפקרות, הוציאו עליו לעז וטענו כי המניע לפעולתו לא היה חף מנגיעות אישיות, ומאחורי מעשהו עמד רצון להתבלט ולהראות קנאותו! והיה להם סימוכין לכך מהגנים המשפחתיים: סבו (יתרו) היה עובד אלילים (וכמו שכתב רש"י: "שהיו השבטים מבזים אותו, הראיתם בן פוטי זה, שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה, והרג נשיא שבט מישראל").

"אמר משה יודע אני שישראל רוגנים הם. הריני עושה להם חשבון מכל מלאכת המשכן. התחיל לעשות חשבון עמהם… עם שהוא עושה חשבון והולך על כל דבר ודבר שעשויין כסדר בתוך המשכן, שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל שעשה מהן ווין לעמודין ולא היו נראין. התחיל עומד, תמה ואומר: עכשיו ימצאו ידיהם של ישראל עלי לומר שאני נטלתי אותם.

כל אלה שהיו בעד הגירוש מגוש קטיף נענשו

מסתבר שלאחר שפסלו את השטר או את עדותו

ההלכה היא: אם הם היו מונחים באמצע הרחוב

א) אם אפשר לכתוב מודעות בכמה מקומות באיזור