זקני הגאון הקדוש המקובל רבנו משה עידאן זצ”ל

    ויאמר משה אל כל עדת בני

מולל באצבעותיו, והמקורות כבר בשפתיו. בזה יובן ובזה

נוהג מעניין היה למלך באותה מדינה. מפעם לפעם היה לובש בגדי אזרח פשוטים ויורד אל העם בלי להזדהות. מסתובב היה ברחבי מדינתו ותוהה מקרוב על חיי נתיניו. באחד מהלילות עבר על פתח ביתם של העניים המזמרים ונמשך אחר קול ניגוניהם העליזים.

רוח פורענות נשבה, והנר המערבי כבה. האי גברא

אזנו לא הסיר, מנאקת אסיר. בעל מידות, עשר

במעלליו יתנכר נער, גם ב %95 התמלא צער,

יחידה בת גלים, זכתה לגדולים, הב ליה ידיה

נושא דברים, והם כמים קרים, לנפש עייפה, ועלים

המבדיל בין קודש לחול, כי מי על כבודו

משנתו זכה וברה. שומר פיו ולשונו, והיא ראשית

אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל

ויעלו את יוסף מן הבור, כי עת לשמור

שקד בעיון לימוד התורה, באהבה שמקלקלת את השורה,

מגיד מישרים, ושולחנו סמוך לארבעה טורים. את כל

שורות זכרון על גדולי ישראל – הרמב”ם

שורות זכרון על גדולי ישראל בלעדיו לא יזיז

שורות זכרון על גדולי ישראל   בטרם הגיע

דין התקן תוך רחמי שאינו הורמונלי ("נובה טי" ודומיו) המשמש למניעת הריון, אשר במשך השנים שהאשה משתמשת בו, פעמים שדם הוסת נמשך ימים רבים, וכן פעמים שהאשה חוזרת ונטמאת בימי הז"נ בבדיקות וכדומה. האם יש לדונו כדם וסת רגיל המטמא, או שהוא בגדר "דם מכה" ויש מקום להקל בו במקרים מסוימים. ודין התקן תוך רחמי- המשמש למניעת הריון, האם מטמא בזמן החדרתו לרחם או בהוצאתו.

"להקיף את הכל אי אפשר, על כן אכתוב מעט זכרונות מהזמן האחרון".

לפעמים כשנקלע אדם למצוקה, הפרנסה קשה ודחוקה. מחפש אדם לצמצם בהוצאותיו, היכן הולכות מעותיו, לשווא, ומה מוכרח ומה לא חייב עכשיו.

שאלה: שלום רב, הייתי רוצה לבקש עצה בבקשה.

השעה 11:00 בבוקר. השיעור בעיון כבר אמור להתחיל.

והוא מפעיל את ‘נשק יום הדין’, מנסה את כוחו בדרך מקורית משלו. חדל הוא לרגע מן המאמץ המחשבתי, נעמד בפנת החדר, פונה לחונן לאדם דעת, ובתחנונים מבקש בתפלה נרגשת מעומק לבו: "רבונו של עולם! אנא! התאמצתי בכל כוחי, כל אשר בכוחי עשיתי, חפץ אני בכל מאודי למצוא תשובה לקושיא. בלי יישוב אינני הולך לישון! מוכרח אני למצוא תשובה! עלול אני להפסיד תפלה ביישוב הדעת, אם לא אִישַׁן. אנא ממך, האר את עיני ביישוב אמיתי!".

על אף הרמה הגבוהה שבה מתנהל השיעור, השיעור מובן ובהיר ביותר. הסברתו של רבנו בהירה, צלולה וקולחת. דבר דבור על אופניו בבהירות הביטוי ובחדות המחשבה. יש לו לרבנו דרך נפלאה להבהיר את הדברים המסובכים ביותר ולהגישם בפשטות על מגש של כסף לכל אדם.

"הגעתי לשיעור כתינוק שאינו מורגל עדיין במאכלים" מתאר אחד מהשומעים בצורה ציורית "אלא שרבנו פירק את הסוגיא לחלקים קטנים והגישם כְּדַיְסָה לתינוק. כך, אפילו אני הצלחתי להבין!".