זכר רב – הרב משה חורב זצ”ל

מולל באצבעותיו, והמקורות כבר בשפתיו. בזה יובן ובזה יומתק,
יקר מהון עתק. לכל אימרה בגמרא, ימצא רמז במקרא. לתלמוד
ולמקראות, יתן סימן ואות, ‘וזה לך האות’, אומרו ומפארו
בפרפראות. זכרו תורת משה, אף דף לא ינשה. קולע לשערה לא
יחטיא, ופנקסיו ביד איש עיט’י. מפליג בים הגמרא, לילה כיום יאיר
חשכה כאורה, ולו קשור ‘כתר תורה’. שופע כנהר דונאי, ותלמודו
‘תורה מסיני’. וידי משה כבדים, ודברי תורה בפיו מחודדים. מזג
‘שלושה גביעים’ מפרי הילולים, על שולחן מלכים עולים, והציע
בתלמוד כללים, לבל יהלכו בו שוא’לים. ענוותן כהלל, ומידותיו מי
יפלל. ‘ואושר בארץ’ היה מברך, ושם עצמו כאברך. דעתו מעורבת עם
הבריות, ובודק מבחנים בכמויות. פניו כ’אור החמה’, בספריו תחזה ‘קרן
אור’ ונחמה. ובתורתו הברוכה, נמצא מרפא וארוכה, זכר צדיק לברכה.