זכר רב – מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל

רוח פורענות נשבה, והנר המערבי כבה.
האי גברא רבה, דגול מרבבה, רב חביבא, ורב אהבה, מרבה בישיבה.
צנוע וענו, יראת ה’ על פניו.
הגאון המופלא, בפז לא יסולא, כל רז לא אניס ליה.
טובינא דחכימי, שאין לו דומה.
אשר הוצק חן בשפתותיו, בחיבוריו ובדרשותיו.
אהבת התורה לעם טוה, ונטע בהם אחוה,
ולעדות המזרח העמיד רגל גאוה.
מה רב פעולו, וזכה לראות פרי עמלו.
בכל מקצועות התורה ידיו רב לו, והליכות עולם לו.
דברי פי חכם חן, בספרו לוית חן.
תשובותיו לכל דורש מגעת, כפי שהעלה ביחוה
דעת, בחכמה בתבונה ובדעת.
והכל ערך בסדר, מה שנשאל על גלי האתר בתדר.
מני קדם חידו”ת הביע,
את אשר אומר על הכתב יביע.
חילוקים ונימוקים על הדף מציע,
וחדשים לבקרים חיבור חדש לו מפציע.

מדברי גדולי הדורות, באור יקרות, יורד לדעת
הבריות, ממתיק מוסר כסוכריות.
ומטעים במיני ערבות, בענף עץ אבות.
לרבינו עובדיה היה חזון, שהתורה תהיה לעם למזון.
מרן מאור ישראל, הפיץ תורת האל,
הלכה בפני העם גולל, ומהפכה בעם חולל.
נדד מעיניו שינה, כדי להתיר עוד עגונה.
מגיד שבחו שמפסקי מרן לא שינה.
היקום מברך עליו, שחלק מחוכמתו ליראיו.
שנזכה במהרה, לראות את המנורה הטהורה-
מרן שר צבא-התורה, ותהיה נשמתו בצרור החיים צרורה.