עומקים של אהבה

כאשר אנו קוראים כל ספר שהוא בתולדות עם ישראל, מתחוור לנו מיד ובמלוא העוז, כי בכל התקופות כמעט, ובכל דור ודור בדברי ימי העולם, עמנו טובל בדם, דמם של אינספור יהודים שנטבחו במלחמות, בפרעות, בחרבות האלמווחדים, במסעי צלב, בעינויי אינקוויזיציה, ובמוראות שואה.
 
גם בימינו אלה, אנחנו מוקפים באויבים צמאי דם האורבים לנו, אנשים שכל עיסוקם יומם ולילה בנו, מדינה שלמה מפנה את כל משאביה להשמיד, להרוג ולאבד טף ונשים ביום אחד, אומה שלמה אינה עוסקת בבנין עצמה, היא עוסקת בחורבן ללא מטרות רווח, הם מוכנים להפסיד הרבה מאד כאן עכשיו, רק בשביל שאולי הם יצליחו… שלא נדבר על המוכנות להתאבד רק כדי לפגוע ביהודי… תהומות של שנאה.
 
מהי הסיבה לכך? מדוע נגזר עלינו כעם לעבור סבל כה נורא? על שום מה מגיע לנו גורל שכזה? התשובה הרגילה לכך היא, שאנו נענשים על חטאינו שלא קיימנו כראוי את מצוות התורה… אבל, יש גם סיבה נוספת…
 
משה רבנו רואה בסבלות אחיו, וזועק לבורא עולמים בשאלה, מה נשתנו אלו מכל אומה ולשון, שרודים בהם והורגים בהם, הוא מתווכח עם ה' ומתפלל לבטול הגזרה ולגאולה ממצרים, והוא כשדתן ואבירם מוכנים להרוג אותו, את משה, על זה שהפריד ביניהם, ומוכנים למסור אותו למלכות, על זה שהציל יהודי אחר מהמצרי, כשהוא רואה את עומק השנאה והריחוק שבין אדם לחברו, הוא מודה לאלוקים ואומר: “אכן נודע הדבר”, כעת אני מבין למה אתם סובלים כל כך.
 
לשון הרע יש ביניכם, והיאך אתם ראויים לגאולה? מילים של משה…
 
משה רבנו גדול מליצי הזכות על עם ישראל, שאומר לאלוקים: “סלח נא לעם הזה כגודל חסדך, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת”, שמוסר נפש למעננו, שבכוחו לבטל כל גזרה, ומפני זה ה' דואג לקבור אותו באופן שאף אחד לא יוכל לעמוד על קיברו ולבקש ממנו עוד בקשות, במקרה שלנו, בגלות שלנו, בצרות שלנו, למרות כל הכאב הוא לא יעזור, כי הוא מזדהה עם אלוקים בעונש הזה, ואומר “אכן נודע הדבר”, אם זה שאמור לגאול אותנו אומר שמגיע לנו, אם העורך דין הכי טוב שלנו, אומר בפה מלא שמגיע לנו מאסר עולם, מה הסיכוי שלנו?
 
מה השורש לכל זה, ואיך יוצאים מזה, מהי בעצם שנאת חנם? המלה שנאה נגזרת מהשורש שונה, אדם יכול לשנוא רק אדם שונה ממנו, השונות והשנאה, היא תופעה חברתית ידועה, בני אדם רגילים להתאגד יחד לקבוצות שבבסיסן קווי דמיון במוצא, בתרבות, בזהות, ביעוד, בשאיפות, וכיוצא באלה, מי שאינו משתבץ בתכונות יסוד אלו של הקבוצה נחשב לשונה, ומכאן ועד לדחייה ולשנאה הדרך לא רחוקה.
 
האנטישמיות בנויה בעיקרה על בסיס זה, ותוצאות השנאה שהתפתחה ממנה ידועות לכל.
 
אולי יש קשר בין מדד השנאה בינינו, לרמת השנאה הסובבת אותנו, השנאה מסביב מכל מקום, אם אנחנו לא מסתדרים בינינו – מה לנו כי נלין על השנאה החיצונית שסובבת אותנו…
 
בחורבן בית המקדש, הפסדנו 90 אחוז מהמצוות שבין אדם למקום הקרבת הקורבנות, חולין והקדש, טומאה וטהרה, ועוד… כמו תלמיד נחשל שמורידים לו מהכול ונותנים לו רק בסיס, אלוקים נותן לנו מיקוד ואומר לנו, חסד חפצתי ולא זבח, חסד – בין אדם לחברו ולא…
 
בשנאת חינם נחרב הבית, ובאהבת חינם הוא יבנה… וכך אומר הנביא ישעיה: “חינם נמכרתם, ולא בכסף תגאלו” – חינם – בעוון שנאת חינם נמכרתם, ואם כך לא בכסף תגאלו – בכסף – בכוסף שתיכספו לקרבת אלוקים, הגאולה לא תבוא רק בעקבות שיפור במצוות, אלא בעיקר בתיקון שנאת החינם. והדרך לזה היא להדגיש את קווי הדמיון בינינו, למצוא את המכנה המשותף, ולראות את נקודות החיבור.