מקום לברוח אליו…

הפרשה שלנו שמדברת על הקמת המשכן, מדברת רק על יום אחד: “ויהי ביום השמיני..” איזו התחלה מסקרנת, ספר לי קודם מה היה ביום הראשון, השני, השלישי, ישר להתחיל מהיום השמיני? אם מספרים לי סיפור מהאמצע, ומסתירים ממני מידע, זה פשוט מחייב את הסקרנות הטבעית שלי להקים ועדת חקירה, או לפחות ועדת מעקב, מה הלך שם בשבוע לפני, ולמה המשכן צריך לקום ביום השמיני, ולמה לא כמתבקש מהגיון של בן אנוש, ביום הראשון?

אז הנה מסקנות הוועדה לכל שאר הסקרנים. במשך שבוע ימים, היה משה רבנו מקים את המשכן, על הבוקר מקריב קרבנות, וחוזר ומפרק אותו בערב, והימים האלה נקראים 'ימי המילואים' בלשון רבותינו, וכלשון הפסוק שאומר משה רבנו לאהרן ובניו: “עד תום ימי מילואיכם…” – דווקא היה נראה לי, שמשה רבנו הוא זה שעבד במילואים האלה, ואהרן ובניו רק ישבו בפנאן, אז למה הם נקראו ימי המילואים שלהם? וחוץ מזה, אם משה רבנו רצה לתרגל אותם להקריב, שיתן להם להחזיק בנשק על רטוב, שיתן להם להקריב, למה הוא זה שמקריב בימים האלה? בשפה אחרת, מה נתן השבוע העלום הזה, למה הוא נועד, מה בדיוק עשו שם שבוע שלם?

רבותינו מביאים בהקשר הזה את הפסוק: “כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם, וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה” (משלי כד, טז). את הצדיק, לא מגדירים חכמים כאדם חסין כדורים על אנושי, הצדיק אינו ממוגן בפני מעידות, הוא נופל לא פעם ולא פעמיים, אך מעלתו היא “שבע יפול צדיק וקם” – הוא יודע לקום למרות הנפילות, הוא משכיל בכל מצב לא להפסיק ללכת, את כל כוחו ושכלו הוא משקיע, בשביל לקום בחזרה לדרך שנותנת משמעות לחייו. אבל לרשע, די במשבר אחד, בכישלון אחד, כדי להפיל אותו, ומשם כבר אין לו כח לקום.

אין שום הצלחה, בלי כישלון שמקדים אותו ובא לפניו… כך ברא ה' את עולמו, כך היא הדרך מששת ימי בראשית, כך טבעו של עולם, שום דבר לא בא בקלות, בלתי אפשרי להימנע מטעויות. במבחן האמיתי שעומד בפני כל בן-אנוש, לא בודקים האם הוא לא עשה כלל טעויות, אלא מה הוא למד מכל טעות, וכיצד מתנהלים חייו לאחר מכן. הנסיונות, הנפילה, ושוב הניסיונות והנפילה הנוספת, זה מחויב המציאות, עד שאפילו במעשה המשכן, אי אפשר לעשות את זה אחרת, בלי הדרך הזו של ניסוי ונפילה, חייבים שבע פעמים לעשות את זה לא כמו שצריך, בשביל שזה יקום, זה המתכון ההכרחי, שום דבר לא יעבוד אחרת…

אבל למה הדרך הזו הכרחית? למה הצדיק צריך ליפול שבע פעמים ולקום לבסוף?

אני נזכר בשיחה שהיתה לי עם מורי ורבי, גאון הדעת והמוסר, הרב צמח מאזוז שליט”א, כשהרמתי את ידי מאיזה פרויקט, אחרי כישלון מסוים, ואמרתי שלדעתי הפרויקט הזה הוא חסר תקווה ותוחלת. הוא סיפר לי על מוסלמי, שהגיע למסגד מוקדם בבוקר, ומצא את שערי המסגד סגורים, הוא בעט בשמחה במנעול וצעק ברוך ה', זה בא מהם ולא ממני, כלומר הוא שמח בזה שהוא אינו צריך להיכנס לשם, הוא שמח שכעת עיתותיו בידו… וכעת הוא עושה את מעשיו בהיתר, שהרי כעת אין זו אשמתו, הם אשמים! מה יכול להיות טוב מזה, גם לעשות כל מה שליבי חפץ, וגם אף אחד לא יכול להאשים אותי. כמובן שהוא התכוון שהרמת הידיים, היא בסך הכל גילוי הפנימיות שזה מה שרצינו מלכתחילה.

כולם נכשלים, וצדיקים יותר מכולם, כולם נפגעים במערכה, השאלה היא מי חוזר פצוע לשדה הקרב, עם גבס ורטיה, העיקר להיות בפנים, ומי עולה על האלונקה הראשונה לבית החולים, ואומר אלף פעם תודה שהוא יצא משם בזול, מי פשוט חייב ורוצה להילחם, ומי זה שמספיק לו, שאי אפשר לבוא אליו בטענות, הוא את שלו תרם לחברה, לאנושות, לה'.

הכישלון שאנחנו מוכרחים לעבור, האונס שנולד לנו, נועד בסך הכל לבדוק – האם באמת אנחנו רוצים, ומה מידת הרצון שלנו, אולי אנחנו מבצעים את המעשה כי לא נעים מה יגידו, או שהרצון הוא שטחי ולא כל כך עמוק. האם כישלון והרגשה שהנה ניסינו, וזה לא כל כך עזר, נכשלנו, ובאמת לא באשמתנו, וכנראה שאנחנו לא כל כך מתאימים, וכעת יש לנו על מה לתלות את האשמה, אף אחד לא יכול לבוא אלינו בטענות, מבחינה דינית, דתית, ומצפונית אנחנו פטורים. והכישלון הוא תעודת הפטור.

הכישלון נועד בדיוק בשביל שנוכל לתלות אותו כתעודת פטור בגאוה וללא היסוס. הכישלון אומר שניסינו ככל יכולתנו, ועכשיו ברור לנו לגמרי שאנחנו פטורים אנחנו יודעים שזה בלתי אפשרי בשבילנו, פטור, פטור, פטור, כעת נשארה רק שאלה אחת פתוחה האם אנחנו רוצים?

הכישלון הוא מקום לברוח אליו, שבו אף אחד לא יכול לנקוש על הדלת, ולגייס אותך בעל כרחך , יש לך הגנה מספקת, ניסית יש לך אליבי, עכשיו רק אתה מחליט מתי לפתוח ולצאת. מחדש לקרב, שזה מה שמעיד על הרצון הפנימי.

ימי המילואים – ימי הכישלון, הם הימים שבהם מתמלאים מבפנים, באמת הפנימית, האם זה נוח לנו שמשה עובד במקומנו, נוח לנו עם הכישלון שלנו, אל תדאג להקב”ה יש לו מי שיעשה במקומך את העבודה, ואתה בכלל פטור שהרי נכשלת, בחלל האוויר תלויה כעת שאלה שאינה מחייבת בכלל מענה ותשובה, שאלה אחת בלבד:

֚