טביעות אצבע

פורים הוא חג של ספונטניות ושמחה זורמת ונשפכת, שבו שולחים את השכל קצת לטיול וזה בסדר, אבל אצלי הראש לא רוצה להפרד, כמה שאני מפציר בו עם קצת יין, הוא רק מציף אותי בהרבה מאד הרהורים, על התקופה ההיא ועל הזמן הזה, תסכימו איתי שזה מתבקש.

תסלחו לי שאני מכניס קצת עצב, אבל הסיפור הזה של להשמיד להרוג ולאבד, לוקח אותי לתקופת החושך והצלמוות של השואה, ותמיד מענין אותי מה היינו עושים, ואיך היינו מסתכלים על זה הסטורית, אם היו עוצרים את היטלר לפני שהוא התחיל במסע ההשמדה, נניח שאשתו של אחד השרים בארצות הברית או בריטניה, היתה משכנעת את בעלה לשלוח מטוס לחיסול ממוקד להיטלר, וכל גלגל השלג הנורא הזה היה נעצר טרום הגלגול, איך אנחנו היינו מסתכלים על זה באיזה מבט. מה היה נשאר לנו מהסיפור הזה לדורות, כלום, בקושי פסקה.

זו לא שאלה היפוטית, שראוי לה שתישאל בפקולטה לפילוספיה של ההסטוריה, כי זה קורה הרי כל הזמן, כולנו מכירים את הפזמון: “שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו”, לא רק מההגדה אלא באופן מעשי, הרי אנחנו עם למוד סבל וניסי, הכמעט האלה נמצאים איתנו כל הזמן, אתם יודעים כמה מטורפים כמו היטלר שרצו לשחוט את כל היהודים, הסתובבו פה על הכדור הזה ועדיין מסתובבים.

סבתא שלי ילידת ירושלים, מספרת בחלחלה על התחושות ב-48' שהנה הם הולכים לשחוט את כולם, ועל התחושות ב-67' כשכל הממשלה פה גמגמה, וחורבן הבית השלישי של 73', ומה עם הפחד מסכסוך עם עירק כימית וביולוגית, שנפתר עם זה ששלחו מישהו אחר במקומנו, ככה בשקט, ב-60 שנה היינו עם החרב על הצוואר איזה ארבע פעמים, ובכלל הרי אף פעם אין פה שקט פסטורלי נוסח שויץ, כל אופנוע מקפיץ אותנו עם הקול שלו.

בינינו לו אני ואתם היינו אז בשושן, מה היינו לוקחים מהסיפור הזה, איך היינו רואים אותו, כולה סיפור פוליטי מוצלח, יכול להיות שהפרסים היו קוראים לזה התרגיל המסריח, יכול להיות שמרדכי היה מוכתר לפוליטיקאי מספר 1.

מסיפור פורים, לא היינו עושים יותר מאשר עלילה טובה לספר דוקומנטרי, ולמי שמעורה בדברים שעובדים בפוליטיקה, הוא לא שונה מהותית מכל דרך קבלת החלטות פוליטית, לאיזה שר יש אינטרס במחיקת מישהו, למלך או לראש הממשלה זה לא מזיז ולא מעניין, אבל אז אחות של הסבתא מפעילה את הבת דודה השניה, שלמדה פעם עם אשתו של ראש הממשלה והכל מסתדר, הרי ככה זה בדיוק עובד, מי שיש לו קשרים לא צריך פרוטקציה.

הנס של פורים הוא באופן מהותי שונה מהניסים של פסח, שהם פלא באמת, עשר מכות, קריעת ים סוף, הפכו את העולם בשבילנו, קרעו את כל חומות הטבע, ראינו עין בעין את ה' אבל כאן? הכל רגיל…

הגאונות של מרדכי ואסתר בעיני היא לא בהצלה של העם, הרבה עשו זאת ויעשו, ובכלל איך אמר מרדכי: “רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר…” הגאונות היא לא להציל את העם היהודי, אלא דווקא היכולת לצרוב את הרגע הזה לדורות, זה היכולת לבאר ולהבהיר שעם כל מה שעשינו, אנחנו, מרדכי ואסתר שהיינו שם, יודעים לומר כמה קרובים היינו ליפול, כמה זה היה גדול עלינו בעשר מספרים, היכולת לבאר ולהבהיר כמעט להוכיח שהיה פה משהו, מישהו שסידר, כמה עם כל זה שהכל היה כזה טבעי, זה מעל ומעבר לכל מקרה הגיוני.

זה היכולת להבהיר, שהטבע עצמו הוא נס ופלא בסדר ובארגון שלו, שחייב להיות שמישהו ארגן את הכל, זו היכולת לומר ולהוכיח שאין צורך לקרוע את הטבע כדי לראות את ה', אלא הטבע עצמו – הוא הוא טביעת האצבע של אלוקים, הזירה שבה מתחולל הכל, כל כך מלאה באינספור פרטים, שברור שיש מי שהטביע אותם.

פורים הוא נס נחמד, אבל אם אתם שואלים אותי, עברנו מליון כמעטים כאלה, ההדרה והזכרון שלו נועדו להאיר לנו, את כל החיים והמקרים שלנו שבהם אנחנו ניצלים, שנדע להתבונן איך כל פעם הפלונטר הזה של המשמיד התורן, מצליח איכשהו להפתר בדרך עלומה, הוא נועד שנדע לחבר את הפאזל בכל נס כזה, כמו שהם חיברו תקופה של בין 9-13 שנה והבינו את ההקשר, וראו את יד ה' בתוך הטבעי הרגיל, שנזכה לראות גם אנחנו.

יהי רצון שנזכה לראות לא רק במפלתו של הצורר התורן, אלא בעיקר את יד ה' מביאה את זה, את טביעות האצבע שיוצרות את כל מה שנראה לנו טבע שכזה. שנס פורים יעורר ויאיר לנו את כל ההצלות אמן כן יהי רצון.