כוחו של האדם לשנות מציאות

המדרש מגלה לנו שהחרטומים הציעו פתרונות לכתב החידה הזה, שבע בנות אתה מוליד ושבע בנות אתה קובר, שבע ממלכות אתה כובש שבע אחרות אתה מפסיד, פרעה לא קנה את הרעיון, ומסיבה עלומה התעקש שהפתרון אחר, למרות שהוא לא יודע אותו, עד שהגיע יוסף עם הפתרון הגאוני של שבע שנות עושר ושובע, ושבע שנות רעב.

הרבה מפרשים שאלו איך זה שכל החרטומים עם כל הפרופסורה והדיפלומה לא עלו על הפתרון המתבקש והפשוט שהציע יוסף, הרי החלום דומה בצורה ברורה לפתרון – הפרות הם כלי החרישה, והשבלים הן סימן לקצירה, לחם ובשר הם האוכל העיקרי, הנילוס הוא עורק החיים המרכזי של מצרים עד עצם היום הזה, מה יכול להיות יותר ברור מזה…

הרבי מלובאויטש (לקוטי שיחות חלק ט”ו) עונה, שגם חרטומי מצרים רצו להציע את הפתרון שהציע יוסף, אולם היה פרט אחד בחלום שהפריע להם לחשוב על הפתרון הזה. בחלום אמנם הופיעו הפרות הרעות אחרי היפות, אבל יש שם קטע שבו הם עומדות ביחד לצילום משותף, לפני שהם אוכלות את היפות – “ותעמודנה אצל הפרות היפות” זו לצד זו.

הנקודה הזו בלבלה את החרטומים, שכן אם שבע הפרות השמנות מסמלות שבע שנות שפע, ואילו שבע הפרות הרזות מסמלות שבע שנות רעב, מדוע הן עומדות אלו ליד אלו, הרי שנות הרעב באות אחרי שנות השובע והם לא אמורות לפגוש בהן בכלל, שנה לא פוגשת שנה?

השאלה הזו הכריחה אותם להוציא את החלום מפשוטו, ולהציע רעיון אחר לגמרי, שתי הקבוצות של הפרות מסמלות שתי תופעות שיתרחשו בעת ובעונה אחת, למשל שבע בנות אתה מוליד שבע אחרות אתה קובר, שכן לפרעה היו בוודאי הרבה נשים, שבע כובש שבע אחרות מפסיד, לאימפריה חזיתות רבות…

יוסף אומר לפרעה שהעמידה של הפרות אלו ליד אלו, לא מצביעה על עמידה פיזית בזמן אחד ועל קשר כרונולוגי ביניהם, אלא באה לומר לנו שאנחנו כבני אדם צריכים “לייצר” קשר ביניהם, הם עומדים ביחד, כסמל לפתרון וציווי מעשי, שאומר שאם אתה כאדם תציב את שני המאורעות ביחד כמשוואה מתמטית אחת, ובזמן השבע תראה את הרעב כאילו הוא כאן עומד, אתה יכול לתקן, יוסף הבין כאן משהו יסודי, שהחרטומים לא מסוגלים אפילו לתפוס!!! והוא שהאדם נקרא על ידי האלוקים לעשות!!!

מבחינת החרטומים, התערבות במעשה ה' לא רק בחטא יסודה ולא רק שהיא נועדה לכישלון, היא אפילו לא אופציה! חלום מתאר עתיד וזהו, העתיד יקרה, מי שכתוב לחיים יחיה, מי שכתוב לסבל יסבול, ומי שהמוות אמור לגאול אותו מייסוריו, מי אנחנו שנעמוד בדרכו של המוות, אין משמעות לטיפול מסור כזה או אחר, שבע יוולדו שבע ימותו כך או כך, זה העולם הכל מלמעלה הכל כתוב, והאדם? האדם הוא אבק פורח, אין בכלל משמעות למאמץ שלו, ואם אתה רוצה להצחיק את ה', ספר לו על התוכניות שלך…

וזה יסוד ההבדל בין יוסף לחרטומים, מבחינת יוסף מלכתחילה אנחנו שותפים במעשה בראשית, מלכתחילה באנו ארצה לבנות ולהיבנות, ירדנו משמים לארץ כי יש לנו מה לעשות כאן, לכן הוא מסוגל לתפוס שהעמידה ביחד של הפרות לתצלום משותף, היא קריאה מאלוקים לעשיה, והיא באה להגיד לך שאתה צריך לסדר את כל הארבע עשרה שנים האלה כחטיבה אחת, ואז הכל על מקומו יבוא בשלום.

לא לחינם פרעה קורא על יוסף: “איש אשר רוח אלהים בו”, מבחינתם, אלהים הוא היחיד המופקד על שינוי המציאות, תפקיד בני האדם מסתכם במקסימום בראייתה, יוסף נושא בקרבו רוח אלהית שאומרת, אני מופקד על שינוי בתוך המציאות הקיימת, גם אם אני לא יכול לשבור אותה, מחובתי לסדר אותה וליצור שינוי.

התורה אומרת על האדם “ותחסרהו מעט מאלוקים” – זה כל כך עוצמתי וכל כך בלתי נתפס, להגיד על בשר ודם כזה משפט, הרי אי אפשר אפילו להגות את זה, זה משפט שצריך להפיח בכל אחד מאתנו רוח אלוקים כל עוד נשמה באפינו, זה משפט שאומר שגם אם יש מציאות מוכתבת מלמעלה, עדיין יש לנו חובה ויכולת של עיצוב ושינוי כמעט כמעט כמו… יכול להיות משהו יותר גבוה מזה, הרי גם אם נחזור על משפט כזה מליון פעם, ותחסרהו מעט מ… לא נצליח להפנים את מלוא המשמעות, נשאר לנו רק לשאול את עצמנו אם זה נכון שאני כמעט כמו… במה שיניתי את המציאות סביבי היום…