עין יעקב

במסכת תענית (דף כה ע"א) מסופר על רבי חנינא "...חד בי שמשי חזייה לברתיה דהוות עציבא אמר לה בתי למאי עציבת אמרה ליה כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן והדלקתי ממנו אור לשבת אמר לה בתי מאי איכפת לך מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק תנא היה דולק והולך כל היום כולו עד שהביאו ממנו אור להבדלה. ע"ש. וקשה לי שהרי בשלחן ערוך אורח חיים (סימן רסג) כתוב מי הם החייבים בהדלקה, ושם כתוב שהאשה חייבת ואם היא לא נמצאת אזי בעלה מדליק. א"כ למה בתו הדליקה? רבי חנינא היה אמור להדליק או אשתו. וכן הרי רבי חנינא היה אמור להכין את הנר ופה בתו הכינה את הנר.

במסכת סוכה (דף מה ע"א) רש"י ד"ה "אני והו" במשנה הוא מסביר איך להגיע לשם המפורש, מה הכוונה לשם המפורש הרי זה לא הגיוני כי אף אחד לא יודע את שם המפורש אז למה רש"י מתכון?

האם מותר ללמוד מספר האגדה שערכו נחמן ביאליק וי"ח רבניצקי?

מהו הפירוש הפשטי במשפט "מחשבה טובה - הקב"ה מצרפה למעשה"? אם נאמר שזה מלשון "צירוף"=חיבור, הרי במשפט דלעיל לא נעשה המעשה, ואין כאן מה לצרף=לחבר. נראה בעיני שזה מלשון "צורף כסף": הקב"ה לוקח את מחשבתו של האדם וכביכול מצרף ומזכך אותה עד כדי הפיכתה למעשה ממש. זה גם מסתדר עם דברי רב אסי בקידושין (דף מ' ע"א) על הפסוק הנ"ל: "אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה".

במסכת ברכות מסופר על בריונים שחיו בשכונתו של רבי מאיר והוא התפלל עליהם שלא יחיו, וברוריא אשתו אמרה אמרה שכתוב "יתמו חטאים מן הארץ..." ולא כתוב חוטאים, ושיתפלל עליהם שיחזרו בתשובה... בפסוק "יתמו חטאים..." במילה חטאים האות ט' היא דגושה מה שאומר שהכוונה היא לאנשים חוטאים כמו שמפרש רש"י במקום. רציתי לשאול את כבוד הרב, מדוע שינתה ברוריא את משמעות המילה אם באמת כוונת המילה היא לאנשים חוטאים ולא לחטאים?