מנהגים

מנהג ה”בסיסה” הוא מנהג יהודי ג’רבא לעשות אותו בליל ר”ח ניסן מערבים את הקמח של הבסיסה עם שמן במפתח ומבקשים מהקב”ה בקשות. אח”כ מערבים בה דבש או סוכר ואגוזים ושקדים וכיו”ב (כ”א לפי מנהגו) ואוכלים. הבסיסה היא מאכל חגיגי אצל יהודי ג’רבא ולכן ביום ר”ח ניסן שהוא ראש לכל החדשים, ויום הקמת המשכן ואותו היום נטל עשר עטרות, עושים שמחה.
כתבתי כאן בקיצור, תוכלו לראות הכל בהרחבה בספר למען ידעו דורותיכם ח”א עמ’ רי”ד.

עיין למרן בב”י (סי’ ש”א) בשם הר”ן שגם דברים שאנו מסופקים אם הם מועילים או לא מותרים, ואין חשש משום דרכי האמורי, אא”כ ידענו שאינם מועילים. וכן דעתו בשלחן ערוך (שם סעיף כ”ז). ומכל מקום יש לבדוק שבלחש אין איזה דבר שקשור לעבודה זרה.

אכן כן מנהג תונס וגם מרוקו ועוד לדלג בית יעקב ושיר של יום בראש חודש, אמנם בסידור איש מצליח הביאוהו ע”פ דברי הבא”ח שגם אצלם היה המנהג לדלג והוא שינה את המנהג.

יש סידור הנקרא עלי הדס, בהוצאת הרב דוד סטבון שליט”א.

מנהג תונס שהזכרתם איני מכירו, ולא מצאתיו בספר עלי הדס וגם שאלתי יודעי דבר ואינם מכירים אותו, נשמח לקבל מקורות ומה שידוע לכם עליו.

ולגוף השאלה הכה”ח (סי’ קמ”א אות ל”ב) כתב להחמיר גם כשיש קדיש לגבי שני אחים או אב ובנו, ולכן אם נהגו להחמיר בזה יש להחמיר גם אחרי קדיש.

כן כתב בספר למען ידעו דורותיכם (ח”א עמ’ פ”א) שכן נהגו לאכול בימי החנוכה, רק לא כוסמת כמו שכתבתם אלא “קצב” והוא דוחן, וכמו שכתבתם שכך קראו לו בערבית ערישה תעא קאסב.