הרב תפילה למשה אמנם לא הביא דברי המשנ”ב שהזכרתם, אבל הזכיר שם (אות ב’) את השו”ע סי’ שמ”ה סט”ז ואת המשנ”ב שם, ומתוך דבריו מתבאר שאינו דומה לשלחן כי שם אין לו מחיצות ואפילו לא רגלים לקרקע, וממילה לא קשה מהש”ע שם.
וגם מה שהבאתם מהמשנ”ב דה”ה לשלחנות שלנו, ז”ל המשנ”ב: וכן שלחנות שלנו שעומדים על רגלים שאין ברחבן ד’ טפחים אע”פ שהן גבוהין י’ טפחים לא הוו מחיצה להפסיק. ע”כ. מבואר שלא אסר בשולחנות אלא אם אין ברחבן ד’ טפחים.
מבואר בשלחן ערוך (סי’ ע”ט סעיף ט’) שכאשר יש ריח רע שאין לו עיקר מותר ללמוד תורה אם אין הריח הרע יוצא ממנו, חוץ מקריאת שמע. והוסיף המשנ”ב (ס”ק ל”א) שגם אין לברך. ומבואר שכל לימוד תורה מלבד הנ”ל מותר, א”כ מותר לקרוא תהלים, שיר השירים וכו’.
נראה שמותר להשתמש במטפחות אלו לספר תורה, ולברך מתוכן את הברכות, וכפי כוונת המייצרים. [ודברי הרמב”ם בתשובה (מהדו’ בלאו סי’ רס”ח) שאסר לרקום פסוקים על טלית, אינם שייכים בנדון זה. וכמובן].
לגבי השאלה האם מותר לכתחילה לייצר ולמכור אותן – הנה אם היה חשש שיגיעו המטפחות לידי אנשים שלא ינהגו בהן את הכבוד הראוי, יש בזה איסור. אבל ככל הנראה, הואיל ומפורסם שהן מטפחות של ס”ת, ואין מוכרין אותן אלא לצורך זה, ואפילו דלת העם נזהרים בתשמישי הס”ת לנהוג בהן כבוד, לכן למעשה לא קיים חשש זה.
לפי מה שהבנתי מכבר עיקר כוונת מרן רה"י שא"צ לנו "להתחסד" להחליף את פסוקי הנביא לפסוקי ההפטרה של הספרדים, אבל מי שרוצה לעצמו לקרוא פסוקים אחרים אין בכך כלום (וכעת תשובות מרן רה"י שליט"א אינה תחת ידי)
"סליחות שפתי רננות ופירושיהן, שהן אוצר בלום מפניני שירתם של חכמי וגאוני ספרד זיע"א, וכל דבריהם כגחלי אש, ומעודי אהבתי לעיין בהם, אף כי לא נהגנו בהם כלל בעיר מולדתי תונס" (מרן ראש הישיבה שליט"א במכתבו הנדפס בראש הסליחות "שפתי רננות").
