תנ"ך

בתחילת תיקון קוראים איש מצליח כתוב: אם באה קדמא וזקף קטן במילה אחת או בשתי מילים מוקפות, אין מנגנים בקדמא כלל, והשוא שאחריה נח. כלומר במקרה כזה הקדמא חלשה אפילו יותר ממתג. בתחילת פרשת ויקהל כתוב: "ואבני-שהם" - כאשר האל"ף מוטעמת בקדמא, והשי"ן בזקף קטן. האם המילה "ואבני" היא מלעיל [כי שם הטעם קדמא] או מלרע [כמו שבדר"כ קוראים מילה זו, והקדמא לא משפיעה]?

שלום כבוד הרבנים בנושא קריאת ההפטרה ברור שצריך לדעת לקרוא ודקדוק . השאלה האם הניגון חשוב למשל יש אחד בבית כנסת שלנו שעולה קבוע קורא כמו קינה שאנחנו קוראים את איכה .האם זה תקין או להעיר נציין הקהל לא מבין כל כך אולי גם אני .

שלום בעדה הבוכרית נהגו לקרות המגילה כאיגרת בלי טעמי המקרא אבל בניגון אחרת. האם נכון להמשיך מנהג זו כדעת אלא הראשונים: רמב"ן מגילה יז. ד"ה ומעתה לא הוצרכנו-- "ונהגו הכל בקריאתה שלא להפסיק בסוף הפסוקים כס"ת, אלא באמצען, והטעם שמנהג אגרת נוהגין בקריאתה כמ"ש." ארחות חיים הל' מגילה ופורים דין י"ט-- "ומנהג להיות קורא ופושט כאגרת משום פרסום הנס וכ"כ ר' האיי גאון ז"ל וכן המנהג משו' דנקראת אגרת ומפני זה קורין אותה בלא פיסוק טעמים ובלא הפסקת פסוקים". ריטב"א מגילה יח:-- ״ואומר מורי ר׳ נר״ו, דבדברים שבגופה כגון שרטוט ודיו עשאוה כספר … אבל בדבר שהוא חוץ לגופה עשאוה כאגרת לקרותה בין עומד בין יושב, ולפי' נהגו לקרותה בלי פסוק טעמים ובלא הפסק הפסוקים". תוס' הרא"ש מגילה יט.-- נקראת אגרת. ומהאי טעמא הר"ר יונה פעם אחת קראה בניגונין (פעמים) [שונים], וגם להכי יש בני אדם שקורין אותה ומדלגין טעם קריאה. רוקח הלכות פורים סוף סימן רל"ו-- "מיהו מנהג שלא לנשם בין פסוק לפסוק לפי שנקרא איגרת". שבלי הלקט ענין פורים סימן קצ"ח-- אבן עזרא אסתר ט:כז (עיין הערות במהדורת תורת חיים)

מהו המקור שקוראים ספרי כתובים כמו דניאל ודברי הימים בניגון של שיר השירים?

כשקוראים שמע ישראל , בפסוק הראשון : שמע ישראל יי אלוהינו יי אחד , האם צריך לנגן את הטעם : פסק ! אחרי שם השם השני תודה רבה

שלום בקשר להפטרות של פרשת שמות ובא אצלינו נוהגים לומר בשמות את ההפטרה של ספר יחזקאל ובפרשת בא בישעיה "בעת ההיא יובל-שי" הבעיה היא שלא בכל החומשים בבית הכנסת הן מופיעות רציתי לבקש אם אפשר גרסאות להדפסה של שתי ההפטרות עם טעמים והכל כדי שאוכל לשים בבית הכנסת. תודה רבה