אולם מרן ראש הישיבה זצ”ל, אף על פי שבספרו ארים נסי חלק ב’ כתב ליישב דברי מרן הרב עובדיה, למעשה הורה ששומר נפשו ירחק מאכילת העוגיות האלו בפסח, ויאכל אותם לפני פסח או אח”כ.
מרן שליט”א שורף את החמץ ביום כי מנהג משפחת מאזוז מאז ומעולם לשרוף ביום, והרוצה להמשיך במנהגו לשרוף בלילה כאן בא”י – ראשי לעשות כן.
והדברים מבוארים בספר ה’ נסי ח”ב.
האם ה’ לא היה יכול לגזור פשוט, שהבכורות שבמצרים ימותו גם בלי כל הדילוגים והפסיחות הללו? מה משמעותה של מעורבותו האישית? התשובה פשוטה, רק אהבה מביאה למעורבות…
