השבת אבידה

בספר תורת האבידה (של הרה”ג ר’ אריאל צברי) כתב שבמקרים מעין אלו א”צ להכריז.

לכאורה יש כאן סיוע לבעלי החברה שיעברו על איסור גניבה. אמנם יש כמה סברות להתיר:

ראשית אין כאן לפני עוור לא תתן מכשול משום שבעלי החברה יכולים למצוא אדם אחר שיקליד וישלח חשבונות ואע"פ שעדיין יש איסור מסייע מ"מ הדבר שנוי במחלוקת דדעת הרמ"א (שו"ע יו"ד סימן קכ"א ס"א) שמותר לגמרי כשקיימת עוד אופציה.

ועוד שהעברה לא נעשית בנתינת החשבונות אלא רק בשעה שהמזמינים משלמים כמו שכתב הגאון בנין ציון סימן ט"ו ועוד אחרונים.

ואם בעלי החברה מחללי שבת בפרהסיא (ומסתבר שהם מחללי שבת שאם היו יר"ש ודאי לא היו גוזלים את הלקוחות ואם אינם מודעים יש להודיעם) (דעת הש"ך בשו"ע שם סק"ו) שאין דין מסייע.

ועוד שאין לך בטחון בכל חשבונית שאתה מנפיק אם בכלל יש באותה חשבונית דבר גנוב. (מקורות: יביע אומר ח"ב או"ח סי' ט"ו).

ואם יש באפשרותך להודיע למזמינים שגונבים אותם יש לעשות כן מדין מצות השבת אבידה (ואם המזמינים מחללי שבת לא קיימת מצות השבת אבידה).

אם רוצה להחזיר את האופנים וכל הבעיה בגלל הכסא שהתקין שם אפשר לשלם את ההוצאות ושיתן לך את הכסא.

כתוב בש"ע (חו"מ רס"ז סט"ו) לא באו הבעלים תהא המציאה מונחתת אצלו עד שיבוא אליהו וכ"ז שיש בו סימן אבל באופן שאין בו סימן י"א שזכה בו אף שהבעלים לא ידעו שנפל מהם (עיין בש"ך סימן ר"ס ס"ק כ"ו) אולם הדבר לא מוסכם עיין בנתיבות שם (ס"ק י"ג) 

נפסק בש"ע סימן ק"ל) בבית האבל או בבית המשתה וה"ה לשאר מקומות כגון בית הכנסת או מקוה לא ישתמש בהם עד שיבוא אליהו  ועיין בספר אמרי יעקב של הגאון רבי יעקב מאיר שטרן (קל"ד) שמצדד להתיר בזמננו ע"ש