אבלות

יש לאחר את התענית ליום ראשון {ש”ע סימן תקס”ח סעיף ט}
וצריך לקבל את התענית בתפילת המנחה ביום שבת קודש.
{הנוסח מופיע בתפילת שמנה עשרה לפני יהיו לרצון האחרון}
בדיעבד אם שכחו לקבל תענית בתפילה אפשר לומר הנוסח עד צה”כ.
ואם נוהגים במשפחתם להקדים התענית יכולים להמשיך במינהגם ולהתענות בשישי.
וכשמתענה ביום שישי ומעוניינים להקדים ולאכול
יש להתפלל מנחה קודם פלג המנחה ולאחר “הפלג” להדליק נרות ולהתפלל ערבית של שבת{גם מי שבדרך כלל לא מתפללת}
ואח”כ אפשר לקדש ולאכול אף קודם צאת הכוכבים.
{צריך להשים לב שבנוסח קבלת התענית לומר שמקבלת תענית עד אחר תפילת ערבית ולא לומר עד צה”כ}

עיקר האזכרה היא ב12 חודש לפטירה. ומ”מ נהגו לערוך אזכרה קטנה גם ב11 חודש לפטירה ואם קשה לעשותה בזמנה אפשר להקדים אבל לא לאחר.

בודאי שבסיום י”ב חודש לפטירת הצדיק שאנחנו עדיין אבלים על פטירתו אין ראוי לעשות הילולא ושמחה וששון.

אם נקבר בט”ז ניסן (יום ראשון של חול המועד), ממילא אזכרת האחד עשרה ליל ט”ו אדר (או יום ט”ו אדר) שזה “פורים שושן”. ואת אזכרת השנה עושה ביום חג הפסח עצמו, ואם אי אפשר יש להקדים ולא לאחר.

מרן ז”ל בשולחן ערוך אסר תוך י”ב חודש על אב ואם לישב בסעודת מריעות, דהיינו כל סעודה שאינה סעודת מצווה. וסעודה בת מצווה נחשבת סעודת מצווה ומותר לאבלה לשבת בה רק בלא כלי נגינה וכו’.

בסעודת מצוה מותר לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה (חזון עובדיה ארבע תעניות עמ’ קנ”א). וסעודת בר מצוה בזמנה היא סעודת מצוה, אך אם אינה בזמנה כל שמחנכים שם את הנער לדרוש הוי סעודת מצוה כמבואר בים של שלמה (ב”ק פ”ז סי’ ל”ז), וכל שכן אם עושים שם גם סיום מסכת.

כ”ה תמוז יוצא השנה ביום ראשון, ואפשר לעשות הבר מצוה בו ביום, דהיינו במוצ”ש (אך זה קשה מחמת שהשבת יוצאת מאוחר), או ביום ראשון ויתחילו עוד לפני השקיעה. ואין כדאי לדחות. אך גם אם נאלצים לדחות השמחה ביום, הוי סעודת מצוה כל שמחנכים שם את החתן לדרוש בדברי תורה, וכ”ש אם עושים סיום מסכת.