כנסים ואירועים

המנהג להקל בזה ע"פ מה שכתב הרמ"א בסימן תצ"ג סעיף ב' שמרבים קצת בשמחה ביום ל"ג לעומר, ואין אומרים תחנון. וכן כתב מורי ורבי ועטרת ראשי מרן ראש הישיבה שליט"א בספר מקור נאמן (סימן תע"ו). ועיין עוד בחזון עובדיה – יום טוב (עמוד עד"ר).

אני מניח שיבואו בלבוש לא צנוע וזה גרוע מאוד, אבל אם יתחייבו לבוא בלבוש צנוע, ובשעת הריקודים שלא מעורב תהיה מחיצה בין נשים לגברים, אז אפשר להסכים להם, והשם יחזרנו בתשובה.

הסיבה, קודם כל יש לדעת אם הם מלובשים בצניעות.

מותר. כך אומרים שהופיעה יהודית יוסף נ"י לספר על חמיה הגדול זצ"ל.

כיום ע"פ רוב האורז המגיע לבתים – נקי. אך נהגו לבודקו (יוסף לקח חלק א' סימן מ"ב).
אופן הבדיקה: מניחים כמות מסויימת של אורז על מגש (רצוי בצבע כתום) מול השמש או אור חזק, ומעבירים מעט מעט תוך כדי התבוננות עד סיום הכמות הרצויה.
באולמות וכל שאר מקומות ציבוריים, אם אין השגחה קפדנית, קרוב להניח שהבדיקה (אם היא מתבצעת…) היא שטחית ביותר, וכאילו לא נבדק כלל.
אמנם יש ללמד עליהם זכות, שסומכים על רמת הנקיון הגבוהה של האורז כיום, אך אין ביטחון שבכמויות ענק הנקיון הוא כמו באריזות הקטנות שאנו מכירים. וייתכן גם ששיעור "מיעוט המצוי" (שהוא שיעור הנגיעות המצריך בדיקה) משתנה לפי ריבוי הכמויות בבישול (כלומר, אם בבית רגילים לבשל כל פעם ק"ג אחד, ומוצאים תולעים פעם אחת לחמשים, באולמות שמבשלים חמשים ק"ג בפעם אחת, עלולים למצוא נגיעות כל פעם). ואין כאן מקומו להאריך. ולכן הנמנע מאורז במקומות הללו – תבוא עליו ברכה.

לצערי אין לנו! לא היינו יודעים להקליט ולצלם כהיום, וחבל על דאבדין!
בשמיטה הראשונה כשבאנו לארץ ישראל, מרן ראש הישיבה שליט"א לימד בכתתו מה שכתב מרן הגר"ע יוסף זצ"ל על היתר מכירה בירחון של אז "קול סיני", ואחרי הכל נשארו לו עוד אחד עשרה קושיות. וכתב אותם ושלח אותם למרן, וביקש ממנו שיבא לישיבה וידבר בזה (והדגיש לו שלא יאמר את מה שכתב ב"קול סיני" כי כבר למדנו, רק ידבר לענות על הקושיות הללו). ובא מרן ועמד על רגליו למשך ארבע שעות רצופות ותירץ את כולם, ואז מרן ראש הישיבה אמר: "ידעתי שמרן גאון! אבל עכשיו ידעתי שהוא גאון הגאונים", וחבל על דרשה כזאת שאינה מתועדת!