את הנר הזה אין מי שידליק…

מספרים: בשעה שנפטר רש”י ז”ל (כ”ט בתמוז תתס”ב – לפני 909 שנים) היה נכדו רבנו תם כבן חמש שנים, שמע צעקות ובכיות בבית. שאל הילד: למה בוכים? ענו לו: לפי שכבה נר ישראל. אמר: מה הבעיה? כבה הנר – אני אדליקנו מחדש!
בפטירת מרן נר ישראל הגר”ע יוסף זצ”ל – אין לנו מי שידליק את הנר מחדש. מי יכול להכנס לנעליו? לא הניח אחריו כמותו, ומי יודע אם יקום כמותו?
הרב אשר “מתים ברוחו החיה, הוציא דבש ממר ואש ממים” (מתוך קינה על ר' יוסף בן מיגש, תלמידו הגדול של הרי”ף). הבקיאות בכל חדרי תורה ראשונים ואחרונים, אשכנזים וספרדים. החריפות וההבנה הישרה שאינה יודעת עקמימות, הסגנון הבהיר והצלול בכתב ובעל-פה, הפסיקה וההכרעה הברורה שאינה מותירה ספיקות, הכח לפסוק בשאלות חמורות מאוד של עגונות וממזרות שבאו לפניו מרחבי תבל, ואת הכל עשה במידת החסד ובמידת הרחמים בשיטת “כחא דהיתרא עדיף” (לא סתם “היתרא עדיף”, אלא כחא דהיתרא עם מקורות נאמנים).
ועם זה, הירידה להמוני העם בשיעורי הלוויין במוצאי שבת, הלכות ואגדות וסיפורים המשובבים את הנפש.
עליו המליצו “סטירת זקנים – בניין”. נותן סטירה של חיבה ועוד סטירה, ועל כל סטירה מורידים במחיר לעסקנים 100 אלף דולר (מעשה שהיה).
לפני שנים ביקשוני לברך אשה אחת שנכנסה לדיכאון אחרי לידה רח”ל, ותרופות וביקורים אצל רופאים ופסיכיאטרים לא עזרו לה. אמרתי להם: יש לה בעיר לוויין במוצאי שבת? אמרו כן, ויש מקום גם לנשים. אמרתי להם שתלך במוצאי שבת לשמוע שיעורים של מרן. זה היה כשבועיים לפני פורים. אחרי פורים שמעתי שנתרפאה לגמרי ב”ה.
פעם ראשונה ששמעתי את מרן היה במוצאי שבת ט' באייר ה'תשל”ב, בבית הכנסת 'משהד' בבני-ברק. חזרתי הביתה בשעה 1 אחר חצות. שאלתני אשתי נ”ע לפשר האיחור, אמרתי לה: חבל שהרב לא נתן דרשה בבית-הקברות, כי אז המתים היו קמים לתחייה…
על מרן אפשר לקרוא את הפסוק שאמר יוסף הצדיק “כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם”. למחיה עולה 93 כמניין שנותיו של מרן, שהחיה את עם ישראל, ובפרט את יהדות ספרד ונסך בהם עוז ותעצומות.
תהי נשמתו צרורה בצרור החיים, וזכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.
 

לעוד מאמרים של מרן ראש הישיבה