שלום רב, לעניין הלכה בשבת צד: ציפורן וציצין שפרשו רובן שמצערות את האדם ניתן ליטלן בשבת ביד ומחלוקת רש״י ר״ת אם לצד הציפורן או לצד הגוף שו״ע סימן שכח סעיף לא ראיתי לרוב הפוסקים שאוסרים מחמת סתימות פירוש המקרה מרדכי משנ״ב פסקי תשובה כף החיים ערוך השולחן ריטב״א אך לא מחוור בעיני מכיוון שמלשון השו״ע שיש לחוש לשתי הדעות נראה שיהיה מותר בשתי המקרים בשעת צער וכל אדם ששאלתי בנושא זה אמר שדעת השו״ע להחמיר כמו שהסביר אותו המשנ״ב. אך ראיתי שהרב הביא שבמנחות יא. תוספות שסותרים את ר״ת בשבת ומגיעה עוד הוכחה לשיטת רש״י כמו הר״ן בשבת צד: והחיי אדם כלל סט סעיף כ והכף החיים הביא שאם העור הוא בשני המקומות כמו שתי הדעות ותלושין הרוב בצער ניתן ליטול ביד אך לא ראיתי לי דבר כזה למציאות. ראיתי שהרב מלמד הביא בפניני הלכה שלהלכה בצער רגיל יהיה אסור ובצער מרובה יהיה מותר, אשמח לשאול מאיזה טעם אסור בצער רגיל, האם כי הפוסקים לא ברורים ומאיזה טעם מותר, לכאורה שרוב הפוסקים מחמירים עקב המחלוקת בדעות. והאם הגמרא במנחות מאירה אור חדש על הסוגיה. אשמח לתשובה , תודה רבה !
הואיל ומדינא דגמרא מותר באופן אחד למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, רק מרן חשש לשני הפירושים,
לכן אם הצער רגיל שאפשר לחשוש ולהחמיר אין הכי נמי, אבל אם הצער מרובה יש לסמוך על עיקר הדין דדשרי כחד מאן דאמר.
והתוס’ במנחות מיישבים קושיית ר”ת אבל אינם משנים את הכרעת ההלכה.
(כשכותבים מקורות כגון סעיף לא יש לסמן גרשיים ל”א או לעשות סוגריים (סעיף לא) שלא יראה כמו המשך המשפט וכמו שכתבת בשאלה “סעיף לא ראיתי…”)
מאת: פלוני | תאריך: כ״א בשבט ה׳תשפ״ו – פברואר 8, 2026
שלום הרב, תודה רבה על המענה ההלכתי. אשמח לדון לגבי התו׳ס על ר״ת, לי זה נראה שהם לא באו ליישב קושיית ר״ת אלא דוחים מקצת הטענה של ר״ת שאמר שלמעלה זה הצד הקרוב לגוף אך הם כותבים שלעניין האמה שייך לומר למטה לכיוון החוץ ולמעלה לכיוון הגוף אך בידיים לא שייך לומר כן.
כוונתי שגם אם התוס’ מצטרפים לדעת רש”י עדיין לא משתנה הכרעת ההלכה בזה כיוון שיש דעות לכאן ולכאן. וכיוון שלא עיינתי אז בתוס’ אלא ע”פ מה שכתב מרן רה”י לכן נקטתי לשונו. אמנם אחר העיון בתוס’ נראה כדבריך שאכן תוס’ חולקים על ר”ת ומפרשים למעלה לצד ראשי אצבעותיו. ועדיין כיוון שיש דעות לכאן ולכאן לא משתנה הכרעת ההלכה. ולזה כיוון מרן רה”י הכ”מ.
(הן אמת שלדעתם שם רש”י מפרש כר”ת דראשי אצבעותיו היינו למטה וא”כ הוא סותר לפירושו בשבת צד ע”ב שפירש למעלה לצד הציפורן וכמו שהבינו תוס’ שם בדעתו שחולק על ר”ת. אמנם היא גירסת רש”ל שם ברש”י שגורס לצד הציפורן אבל ב”עוז והדר” הביאו הגירסא מצד הציפורן והיינו לכיוון הגוף נמצא שראשי האצבעות הם למטה. והוא כהבנתם במנחות. ולכאורה להבנת התוס’ בשבת שרש”י חולק על ר”ת נמצא שרש”י במנחות סותר עצמו ומפרש כר”ת. אבל נראה שאין הבנת התוס’ במנחות מוכרחת בכוונת רש”י די”ל שלעולם מפרש דלא כר”ת וס”ל שראשי אצבעותיו נקרא למעלה, ומה שפירש מלטה למעלה שהכניס ראשי אצבעותיו בקמח וגב ידו כנגד הקמח היינו כלפי הקמח כלומר מלטה של הקמח קומץ לכיוון מעלה של הקמח משא”כ בראשי אצבעותיו לעיל שקומץ מלמעלה של הקמח אל תוך הקמח שהוא למטה. נמצא שאין הכרע בשעת רש”י בזה ודעת ר”ת מצד אחד והתוס’ במנחות מצד שני, ויש עוד ראשונים לכאן ולכאן באופן שאין המחלוקת מוכרעת וקיימים דברי מרן).
© כל הזכויות שמורות לישיבת כסא רחמים – לקריאת התקנון
