נראה שמדובר במקום שדרכם של המתים הגויים בכך, ואין בזה בעיה דמשמע דלא חשיב להו בזיון.
ועיין בשו"ת יביע אומר חלק א' (יורה דעה סימן כ"ד אותיות יד-טו) ובהערה, ובחלק ג' (סימן כ' אותיות י-יא) מהגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל דהרבה ראשונים דסבירא להו אין איסור הנאה ממת אע"ג דדעת מרן לאסור, רצה להתיר בנדונו. ע"ש. והרב יביע אומר זצ"ל הסכים. (וע"ש בסימן כ"ב אות כ'). וכל שכן בנדון דידן דאינו נהנה מן המת רק שורפו, שדרכן בכך.
וראה עוד שם ביביע אומר (סימן כ"ג אות כד) בשם הרשב"א להיתר שריפה בסיד, כיון שמת רצה שיקברוהו במקום מסוים ואי אפשר רק ע"י שישרפוהו, ואז יוליכו שלדו למקום שחפץ, שהואיל וכך רצונו מותר. וכיוצא בזה החנוטים, קורעים אותם ומוציאים את מעיהם ואין כאן לא משום צער ולא משום בזיון (שו"ת הרשב"א סימן שס"ט).
וראיתי להגר"א בשלחן ערוך יורה דעה (סימן שס"ט) גבי מה שאסר מרן הנאה ממת גוי, שכתב דאמנם מקורו מהרשב"א בתשובה שס"ה, אבל בחידושי הרשב"א מתיר, וכן כתבו גם התוס' בבבא קמא (דף י' ע"א) ד"ה שהשור, בסוף דבריהם. וכן בירושלמי בשבת (פרק י הלכה ו) אמר רבי יודן תפתר בעובד כוכבים ושאין בו ריח רע והוציאו לכלבו. ע"ש. ובודאי שאין לך בזיון גדול מזה, ושרי. כל שכן בנדון דידן דאין בזיון כולי האי דדרכם בכך לשרוף מתיהם, ובזה מרן לא אסר. ובפרט שכבודו עושה ע"י אמירה לגוי אחר נראה לעניות דעתי דשרי בשופי.