Menu
שאל את הרב
print
אא

אבוא בזה בשאלה בענין אם מותר ליהודי לפתוח עסק לשריפת מתים נכרים.
ולכאורה יש מקום להקל לדברי המהרש"ג (ח"ב סימן רי) שאין איסור בניוול מת נכרי. ובירושלמי (נזיר פרק ז' הלכה א') איתא שאין חיוב קבורה לנכרי. ועיין בשו"ת שרגא המאיר (חלק ד סימן ו אות א, וחלק ה' סימן עז אות ב) ובשו"ת בנין אב (חלק ד' סימן סה) בענין אי איכא מצות קבורה לנכרי. ולפי זה יהיה מותר גם לשורפו, לפי מה שכתב בשו"ת מחנה חיים (ח"ג סימן מב) דהא בהא תליא. והובאו דבריו בשו"ת שרגא המאיר (ח"ה סימן עז אות ב ד"ה גם). וכל שכן לדעת הרב שואל ומשיב (בספר יוסף דעת י"ד סימן שמח) שמותר לשרוף אפילו מת ישראל. ועי' בשו"ת מאורות נתן למהרנ"נ לייטר (ח"א סימן עח) שיישב מה שהקשו עליו האחרונים. גם ראיתי בשו"ת כוכבי יצחק (ח"ב בהקדמה עמ' ה) שהביא משו"ת בית אב (חמישאי סימן שלח) שהיקל בזה. ואולי אפשר לצרף דבריהם לגבי נכרי.
ומה שכתב בשו"ת שרגא המאיר (ח"ד סימן ו אות א) להביא ראיה מרש"י פרשת בשלח, לכאורה אין ראיה לגבי שריפה, שאולי אינה ניוול כמ"ש הרב שואל ומשיב הנ"ל. אלא שלנגד עינינו עומדים דברי הכתוב בעמוס (ב א) על שריפת עצמות מלך אדום. ושוב ראיתי שאפשר להוסיף שמכיון שעושה זאת ע"י נכרי ולא היהודי בעצמו, הרי אמירה לנכרי בשאר איסורים מותרת. וליכא לפני עור, שכן יש מתירים ובנכרי י"א שספיקא דאורייתא לקולא (עי' בדרכי תשובה סימן סב סוף אות ה ובשו"ת יביע אומר ח"י חיו"ד סימן א וסימן ו אות א בהערה). ותו לדעת האומרים שמצוות קבורה דאורייתא היא רק בהרוגי מיתות ב"ד (עיין בספר חזון עובדיה - אבילות ח"א בריש דיני קבורה), י"א שלא שייכים דינים דרבנן גבי גוי (עיין במשנה למלך פ"י מהלכות מלכים ה"ז ד"ה ומהראנ"ח, ובהגהות הרש"ש סנהדרין נח ע"ב, ובספר המפתח על הרמב"ם שם, ובשו"ת יביע אומר שם). גם מש"כ מקרא דעמוס, אפשר לדחות עפ"ד רש"י שם דדווקא דרך בזיון אסור, וברד"ק בסו"ד כ' שהיה דרך נקמה ובזיון. ועוד אפשר לדחות עפ"ד הרד"ק בראש דבריו דמיירי בהעלאה למולך. יורנו המורה ושכרו כפול ומכופל מן השמים.

הרב מאיר גבאי

נראה שמדובר במקום שדרכם של המתים הגויים בכך, ואין בזה בעיה דמשמע דלא חשיב להו בזיון.
ועיין בשו"ת יביע אומר חלק א' (יורה דעה סימן כ"ד אותיות יד-טו) ובהערה, ובחלק ג' (סימן כ' אותיות י-יא) מהגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל דהרבה ראשונים דסבירא להו אין איסור הנאה ממת אע"ג דדעת מרן לאסור, רצה להתיר בנדונו. ע"ש. והרב יביע אומר זצ"ל הסכים. (וע"ש בסימן כ"ב אות כ'). וכל שכן בנדון דידן דאינו נהנה מן המת רק שורפו, שדרכן בכך.
וראה עוד שם ביביע אומר (סימן כ"ג אות כד) בשם הרשב"א להיתר שריפה בסיד, כיון שמת רצה שיקברוהו במקום מסוים ואי אפשר רק ע"י שישרפוהו, ואז יוליכו שלדו למקום שחפץ, שהואיל וכך רצונו מותר. וכיוצא בזה החנוטים, קורעים אותם ומוציאים את מעיהם ואין כאן לא משום צער ולא משום בזיון (שו"ת הרשב"א סימן שס"ט).
וראיתי להגר"א בשלחן ערוך יורה דעה (סימן שס"ט) גבי מה שאסר מרן הנאה ממת גוי, שכתב דאמנם מקורו מהרשב"א בתשובה שס"ה, אבל בחידושי הרשב"א מתיר, וכן כתבו גם התוס' בבבא קמא (דף י' ע"א) ד"ה שהשור, בסוף דבריהם. וכן בירושלמי בשבת (פרק י הלכה ו) אמר רבי יודן תפתר בעובד כוכבים ושאין בו ריח רע והוציאו לכלבו. ע"ש. ובודאי שאין לך בזיון גדול מזה, ושרי. כל שכן בנדון דידן דאין בזיון כולי האי דדרכם בכך לשרוף מתיהם, ובזה מרן לא אסר. ובפרט שכבודו עושה ע"י אמירה לגוי אחר נראה לעניות דעתי דשרי בשופי.
לא הבנת את תשובת הרב? שאל שאלת בירור
לשאלה הבאה >
< לשאלה הקודמת
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0
×
ArabicEnglishFrenchHebrew
דילוג לתוכן