1. טומאה וטהרה אינם דברים שאפשר לתפוס בשכל, אלא הם מושגים רוחניים. אם אותו אדם שאינו שומר תורה ומצוות מאמין, שאכן יש כח רוחני שנקרא "טומאה", כבר אין שום שאלה על דרכי סילוקה של הטומאה, למה דוקא בכלי ולא ישר מהברז, כי אותו פה שאמר שקיימת הטומאה, הוא אותו פה שאמר שקיימת הטומאה, הוא אותו פה שאמר שדרכי סילוק הטומאה הם בנטילה מכלי ומרביעית וכו' וכו'.
וכמו שכתב כיוצא בזה הרמב"ם (פרק י"א מהלכות איסורי ביאה הלכה ט"ז) לענין טבילת הנדה במקוה, בזו הלשון: "אבל אם רחצה במרחץ, אפילו נפלו עליה כל מימות שבעולם – הרי היא אחר הרחיצה כמו שהיתה קודם הרחיצה, בכרת, שאין לך דבר שמעלה מטומאה לטהרה אלא טבילה במקוה…" והוא הדין לענין טהרת הידים – אין לך מה שמעלה אותן לטהרה – אלא כלי דוקא. (אגב, אחרי יציאה משירותים – אפשר ליטול ישר מהברז, כי אין הרוח רעה חזקה כל כך).
2. בנטילה של הבוקר – נוטלין לסרוגין פעם על ימין ופעם על שמאל עד שתעלה לכל יד של פעמים, מפני שכך גילו לנו חז"ל (במסכת שבת דף ק"ט ע"א) שהרוח רעה השורה על הידים "בת חורין היא זו", ומקפדת ואינה מסתלקת מן הידים עד שיטלו ג' פעמים בצורה זו. גם הנטילה שלאחרי היציאה מהשירותים – שהיא מחמת הרוח הרעה שבשירותים – יש להקפיד על נטילה בסירוגין. אבל הנטילה שקודם אכילת לחם אינה משום טומאת רוח רעה, אלא מטעם אחר (סרך תרומה), והיה די לה בנטילה פעם אחת לכל יד, אלא שלמעשה אנו מוסיפים עוד שתי נטילות לכל יד מכמה סיבות (ואין כאן המקום לפרטן). ולכן אין צריך ליטול לסירוגין.