אף שאין מקבלים צדקה עבור עניים מן הגוי, וכמו שמבואר במסכת בבא בתרא (דף י' ע"ב), משום מה שנאמר בישעיה (פרק כז) "ביבש קצירה תשברנה, נשים באות מאירות אותה" – כלומר כשתכלה זכות שבידן ותיבש לחלוחית מעשה הצדקה, אז ישברו אז אפילו הנשים יכולות למשול בם, ולכן אין מקבלים צדקה מן הגויים כדי שתכלה זכותם. וכן נפסק להלכה ברמב"ם (פרק ח' מהלכות מתנות עניים הלכה ט') ובשלחן ערוך יורה דעה (סימן רנד סעיף ב).
אעפ"כ לצורך בנין בית הכנסת מקבלים מן הגוי וכמו שכתב הרמב"ם (שם) וכן כתב הרמ"א (שם) וזה לשונו: וכל זה דוקא כשנותנים מעות לצדקה, אבל אם מנדבין דבר לבית הכנסת מקבלים מהם. ועיין בש"ך (סעיף קטן ד) מה טעם החילוק בין צדקה לתרומה לבית הכנסת. ובספר ראשון לציון להאור החיים הקדוש (יורה דעה סימן רנט) כתב בטעם החילוק, כי כשתורמים לבית הכנסת מתעלה שמו של הקב"ה ואין באפשרותינו למנוע זאת בגלל "ביבש קצירה", אבל בנתינת צדקה אדרבה אנו מראים שאנו שפלים מן העכו"ם ואין כאן התעלות שמו של ה' יתברך, ולכן יש באפשרות חכמינו ז"ל למנוע את מתנת הצדקה ע"י הגוי.
אמנם יש לסייג את הדבר בשני תנאים: א. שיאמר בדעת ישראל הפרשתי, כלומר מקום שתרומת ישראל הולכת תלך זו. ב. ע"פ מה שכתב בשו"ת יביע אומר חלק ז' (אורח חיים סימן כב אות ז') בשם שו"ת יד יצחק (חלק ג' סימן רע"א) שאין לחרות שם התורם על גבי כותל בית הכנסת.