מי הוא הרב אליהו פולדיא

כל זמן שאתה עוסק בלימוד המסכת , נחשב הכל כפעם אחת. לפיכך תוכל לומר את הנוסח של הדרן עלך והקדיש פעם אחת בלבד  כאשר תתחיל את המסכת כולה מחדש  ותסיים שוב , אז תחזור לומר את נוסח ההדרן עלך והקדיש פעם נוספת

מסכת תענית או מגילה  אם רוצה מסכת קצת יותר ארוכה וקצת יותר עיונית אז תלמד מסכת ביצה

כל זמן שקוראים לו ועונה, עדיין נחשב תקון כרת.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1112).}

אין לי שום ספק שמדקרות החרב שציינת בשאלתך, הן הן מדקרות חרבו של היצר הרע, הוא היצה”ר הוא השטן והוא מלאך המות, אשר צר לו בלימודיך הטובים, ולכן מנסה בתרמית להרפות אותך מלימודך ע”י העצבות והדכדוך, ולהוציאך קרח מכאן ומכאן ח”ו.

– אבל לא תאבה לו ולא תשמע אליו! וכי יש בן אנוש שיכול לומר מה עדיף לפני הקב”ה, האם לימוד בעיון היטב, או לימוד שטחי ומרומה של כל הש”ס?! וכל החשבונות הרבים על הלימוד העתיד במתיבתא דרקיעא אל תחוש להם כלל ועיקר, ובהדי כבשי דרחמנא למה לך?

אנא חוס על נפשך, והמשך בלימודיך בהתמדה ובעיון כפי שהורגלת, במקום ובאופן שלבך חפץ, שכך הוא רצון ה’ יתברך. ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, מנה אחת אפיים. והלואי ירבו כמותך בישראל.

נראה שמותר להשתמש במטפחות אלו לספר תורה, ולברך מתוכן את הברכות, וכפי כוונת המייצרים. [ודברי הרמב”ם בתשובה (מהדו’ בלאו סי’ רס”ח) שאסר לרקום פסוקים על טלית, אינם שייכים בנדון זה. וכמובן].

לגבי השאלה האם מותר לכתחילה לייצר ולמכור אותן – הנה אם היה חשש שיגיעו המטפחות לידי אנשים שלא ינהגו בהן את הכבוד הראוי, יש בזה איסור. אבל ככל הנראה, הואיל ומפורסם שהן מטפחות של ס”ת, ואין מוכרין אותן אלא לצורך זה, ואפילו דלת העם נזהרים בתשמישי הס”ת לנהוג בהן כבוד, לכן למעשה לא קיים חשש זה.

כאשר אדם לומד דקדוק כדי להבין פסוקים, וכל שכן אם הוא מפרש את הפסוקים ע”פ הדקדוק כרש”י וראב”ע ושאר מפרשי התורה, ודאי שזה לימוד תורה גמור. אבל מי שלומד דקדוק באוניברסיטה וכיו”ב ואינו משייך כלל את הדקדוק לתורה, מסתבר שאין זה נחשב לימוד תורה.

בודאי שאפשר.

אם אתה רוצה ספר מנהגי ג’רבא על החגים, יש לך את הספרים היקרים “למען ידעו דורותיכם” שכתב הרב תומר בוכריץ שליט”א, בהם אסף את כל המנהגים הידועים מפי חכמים ומתוך כל ספרי חכמי ג’רבא. אפשר להשיג אותם בחנות הספרים בישיבה, וכן אצל המחבר הי”ו מס’ פלאפון: 0527927855

ומנהגי ג’רבא בימים רגילים לא ידוע לי על ספר כזה, רק בקיצור שלחן ערוך של הישיבה מביא פעמים רבות (אולי רוב הפעמים) את מנהגי ג’רבא, וכן בסידור של הישיבה מובאים מנהגים רבים, וכן בסידור “אנא בכח” שיצא ע”י מכון ממלכת כהנים.

א. זו חצי מעלה. הלומד בלחש משכח תלמודו מהר. ולענין זה מועיל הלימוד בקול.

אך לימוד בנגינה מעורר את הלומד ומטעים את הנאמר, ועל ידו זוכר את לשון המאמר בצורה ברורה יותר ולאורך זמן.

ב. הניגון צריך להיות כזה שמטעים את פיסוק המאמר.

יישר כח! יה”ר שתתמיד בזה ותעלה מעלה מעלה.

כדאי שתוסיף גם זמן ללימוד הלכה למעשה, ועשה חיל בע”ה.